שאל את הרב

סירוב פקודה

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 27/12/09 22:42 י בטבת התשע

שאלה

בס"ד

כבוד הרב, שלום וברכה!

בהמשך לשאלתי מהפעם שעברה (ז' טבת) ולתשובה שהרב נתן אשמח אם הרב יוכל לענות לשאלות והטיעונים הבאים שעלו אצלי מתשובת הרב. אני מתנצל שוב על אורך הדברים אך "תורה היא וללמוד אנו צריכים", ואני סבור שבשאלות חשובות כמו זו ראוי ללבן את הדברים כמה שאפשר.

1. אשמח אם הרב יוכל למנות את הפוסקים אשר מתירים לממשלה לסגת או למסור אדמות יהודים לידי אויב בין בהסכם וביו במעשה חד-צדדי. רק אזכיר שבין הרבנים האוסרים מעשה שכזה (לפני שעוד מדברים על סירוב פקודה) ישנם רבנים חשובים מאוד כדוגמת הרב גורן הרב שפירא הרב ישראלי הרב דוב ליאור ועוד רבנים רבים נוספים מהציבור הדת"ל (וכפי שניתן גם להיווכח מהכרוז שיוצא בימים אלה). האם באמת ניתן להעמיד רוב בניין ומניין מול כל הרבנים האלה?

2. לענ"ד, יש פגם בניסיון לצרף רבנים חרדים לצד כלשהו בכל הקשור לשאלות על סמכות ממשלת ישראל, שכן יש פה השפעה ברורה מאוד של ההשקפה. הרי לדעת הרבנים החרדים (אם לא נתייחס לרגע לרבנים הספרדים) למדינת ישראל יש סמכות בדיוק כפי שלמנדט הבריטי או לשלטון התורכי היתה פה סמכות, ואין שום משמעות תורנית-הלכתית למדינה המנוהלת ע"י חילונים. לכן, כשם שאין אנו מתחשבים בדעתם האם זו מצווה להתגייס לצבא, כך אי אפשר להתחשב בדעתם כשמדובר במצוות יישוב א"י, ובמחויבות של ממשלת ישראל לכך. ובייחוד שאלו שהתירו הסתמכו על דעת מי שסובר שאין מצוות יישוב א"י בזמן הזה, שזו כידוע דעת מיעוט.

3. לפי מה שעיינתי, הכלל של "מלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחה בידו" מדבר בעיקר על הפקעת רכוש פרטי לצורך הגדלת והאדרת מלכותו או לצורך עשיית מלחמה. בשום מקום שראיתי לא מוזכר שמלך יכול להפקיע רכוש פרטי על מנת למוסרו לאויב או בכלל לגויים. אשמח אם הרב יוכל להביא את המקור שכן מתיר זאת.

4. על סמך מה הרב קובע שהשתתפות בעבירה שהממשלה עושה אינה עבירה? אין כאן לפחות סיוע לדבר עבירה? ואם אכן אין פה עבירה, מדוע הרמב"ם פסק (ע"פ הגמרא) שאם מלך מורה לעבור על מצווה קלה ממצוות התורה אין לשמוע לו, הרי לפי מה שהרב כתב מרגע שיצאה הפקודה מאת המלך אין ליחיד שום סמכות הלכתית להפר אותה?

5. לענ"ד דיון מהפן הדמוקרטי דווקא כן נצרך כאן. הטיעון העיקרי של הרב הוא שסירוב פקודה עלול לגרום לפיקוח נפש שכן הוא עלול לפורר את שורות הצבא. כדי לדעת האם החשש הזה נכון או ל

תשובה

שלום וברכה

א. איני מתכוון להיכנס לשאלה מיהו גדול תורה ואיפה הכמויות וכדו'. די לי בעובדה כי הגרי"ד סולובייצי'ק ומו"ר הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל סוברים כך, ודי לי בכך שרוב מוחלט של ראשי הישיבות הציונות דתיות לא הורו לתלמידיהם לסרב פקודה, כדי לטעון את מה שטענתי במכתבי הארוך.
ב. אני מסכים מאוד שאין להכניס את הרבנים החרדיים לתמונה זו. ברם, כאשר לדוגמה מדובר ברב עובדיה יוסף הי"ו ובכל עולם הרבנות שהוא מייצג – דבריך אינם נכונים, ולמעשה גם אתה רומז על כך בסוגריים שכתבת.
ג. החילוק שעשית בין להפקיע למענו ובין להפקיע כדי לתת לגויים הוא חילוק יפה, אולם אין לו בסיס הלכתי, וזאת משתי סיבות. ראשונה – ההפקעה לא נעשתה כדי לתת מתנות לגויים. היא נעשית בשל העובדה שהשלטון סובר שזה הדבר הטוב ביותר לעשות למען עם ישראל. אנחנו כמובן סוברים שהדבר לא נכון, אולם זה לא נושא הדיון ההלכתי. שנית – גם אם השלטון היה סובר שזה מה שהוא רוצה לעשות – כאמור, העובדה שיש חילוק אינה אומרת שום דבר על נכונותו, ולא מצאנו שום הגבלה כזו בהלכה.
ד. משעה שהמדינה חוקקה את חוק ההתנתקות לדוגמה – מעמד אזורים אלה מבחינה הלכתית דומה למעמד שאר שטחי ישראל שאינם נמצאים תחת ידינו השלטונית. הלוא גם אתה לא סובר שבמלחמת לבנון היינו חייבים להישאר במקום וחייל היה צריך לסרב לפקודת נסיגה, על אף שהשטח היה כבוש תחת ידינו (אל תשכח שציינתי את העובדה שמדינת ישראל לא סיפחה גם את יהודה ושומרון, ואנחנו עצמנו תומכים למעשה באי-סיפוח).
ה. שאלת פיקוח הנפש של הצבא והצבעה ברגליים היא לא הסכנה. הסכנה הגדולה היא הפיכת הצבא לפלנגות, כשחלק מהחיילים מקיימים פקודה זו וחלק אחר מקיים פקודה אחרת. ב"ה, השמאל שבתוך הצבא עדיין לא חצה את הקו הזה באופן מאורגן, אולם אנחנו דוחפים אותו לעשות זאת, ובעל כורחך תצטרך להודות בנוראות של מציאות זו. לא זו בלבד, אלא שהסכנה הלאומית הרחבה היא הוצאת ההכרעה ממוסדות השלטון והעברתם לרחוב. אין סכנה גדולה מזו. מעבר לכך, הנושא כבר מזמן אינו צו מצפונו של היחיד. מה שאנחנו עושים הוא ארגון סרוב קבוצתי, ולזה אין שום קשר למצפונו של היחיד. בסוף דבריך בסעיף זה אתה שב לטיעון שזו פקודה נגד התורה, שאני כאמור סובר שאין להגדיר אותה ככזו, ועל כן לא על כך הויכוח.
ו. לא הבנתי את הסעיף האחרון.

כל טוב ושלא נדע

כתבות נוספות