שאלה
על פי פסקה זו של צדקת הצדיק,מה המשמעות של האמונה במה שאני עושה אם אני ממילא צריך להתפלל על זה?האם לא יכול להיות שאני מאמין בטוב של הדבר?
תשובה
בס"ד ליקבה"ו
שלום לך שואל יקר,
כדי שגם הקוראים יבינו במה מדובר, אקדים ואסביר בע"ה מה כתוב בפסקה זו.
ר´ צדוק מסביר שם שאם אדם רואה שיש לו סייעתא דשמיא במעשיו, שלא יטעה ויאמר עפ"י זה שמעשיו טובים ונכונים. כראיה לדבריו, מביא ר´ צדוק את הסיפור עם מיכה. מיכה עבד ע"ז, ואמר: "עתה ידעתי כי ייטיב ה´ לי כי היה לי הלוי לכהן". הוא ראה שה´ שלח לו את הלוי לכהן, ומבחינתו זו היתה ראיה שמעשיו טובים ונכונים. עד כאן עיקר דבריו. לאחר מכן, כותב ר´ צדוק בתוך סוגריים, שבמקום אחר מבואר שמיכה כפר ב"אנכי ה´ אלקיך", ומשורשו הוא היה רע. והסייעתא דשמיא שלו היתה גם בגלל זה (אם הבנתי נכון). והסיבה שאנחנו גם כן צריכים לחשוש היא בגלל שאנחנו לא יודעים מה השורש שלנו, ואולי בשורש שלנו אנחנו גם כן רשעים, והסייעתא דשמיא שלנו נובעת מזה. לכן, אומר ר´ צדוק, אנחנו צריכים גם להתפלל שמשורשנו נהיה טובים. כי ע"י תפילה אפשר להפוך את השורש.
כך הבנתי את דבריו, יכול להיות שטעיתי.
ממילא אנחנו צריכים לעשות מעשים טובים. סימנים משמיים לא יכולים ללמד אם אנחנו עושים טוב או רע, כי הם יכולים לבוא אלינו רק כדי לנסות אותנו. זה דבר פשוט, מקובל ומובן. אדם צריך לבדוק כל ימיו אם מעשיו נכונים, ולפשפש ולמשמש בהם היטב היטב.
אני לא חושב שאנחנו צריכים לחיות בפרנויה שאולי אנחנו רשעים מיסודנו, מה שכן עלינו לעשות, זה להתפלל על זה שה´ יתן לנו לב לאהוב אותו, וכפי שמביא שם ר´ צדוק את הפסוק "לב טהור ברא לי א-להים ורוח נכון חדש בקרבי", שה´ יברא לנו, ברייה חדשה, של לב טהור.
שני דברים - לעשות את שלנו בלי להסתכל על רמזים משמיים. ולהתפלל על הלב שלנו ועל הרצונות שלנו מיסודם שיהיו טובים.
בהצלחה רבה רבה בכל אשר תעשה, שנזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש ממש,
עדיאל
calev72@gmail.com