סוף ספר ישעיה

שלום וברכה

זו שאלה הנוגעת לכל החלק השני של ספר ישעיהו.
אני מכיר בעיקר שלושה כיווני תירוץ לשאלה זו. אני מבקש להדגיש כי מדובר בכיווני הסבר שכולם מאמינים באמונה שלמה בנבואה מן השמיים, ולא חס ושלום בכפירה בעיקרי הנבואה:
א. ישעיהו עומד וניבא על שיבת מגלות לאחר שנים רבות מאוד. אפשר שהדבר מוכיח שהכלל שנבואה נכתבה גם לזמנה אינו נכון (אני כמובן חושב שזו טעות חמורה, אבל מי אמר שאני צודק), או שיש משמעות גם בהווה לידיעה שבעתיד הרחוק תהיה גם גאולה (מה שסביר הרבה יותר). יש לזכור שהתורה עצמה בפרשת השבוע שלנו אכן מדברת על שיבה רחוקה מאוד שתהיה לאחר הגלות, ואם כן – אפשר שאף הנבואה עסקה בזה.
ב. ישעיהו ניבא על גלות המתרחשת בימיו. זה הכיוון שהרב מדן הי"ו סובר אותו, וכתב עליו באריכות ב'מגדים' יד.
ג. מדברי ראב"ע (בהקדמתו לפרק מ) כי אפשר שמדובר בנביאים רבים בספר ישעיהו. דבריו אינם ברורים כל צרכם. אני מבקש להדגיש שוב כי אין מדובר בתיאוריית "ישעיהו הראשון וישעיהו השני" מבית המדרש של ביקורת המקרא, כיוון שתיאוריה זו כופרת ברעיון הנבואה בכלל; לעומת זאת, לעתים ריבונו של עולם מנבא נבואות על ידי נביאי דורו. את החלוקה החשובה הזו כתב שד"ל.

אני מצרף הערת שוליים מספרי "יראה ללבב" שעסקה בשאלה זו:
המחקר ראה בנבואה על כורש את העדות המובהקת לכך שמדובר על ישעיהו אחר - ישעיהו השני או השלישי - שחי בימי הבית השני, ודיבר על זמן הבית השני. עמדת המחקר נובעת מסיבות שונות, אולם עמוד התווך של הטענה היא הזכרת כורש. מאמיני הנבואה רואים בטענה זו ככפירה בעיקר, ואת מי שסבר כך ככופר בנבואה. ההתמודדות של מאמיני הנבואה כנגד טענה נעשתה על ידי הבאת הוכחות לכך שספר ישעיהו הוא אחיד, ונאמר על ידי נביא אחד. התמודדות זו נעשתה בכלים אמוניים ובכלים פרשניים. אחד הספרים הבולטים בתחום הוא ספרה של רחל מרגליות 'אחד היה ישעיהו'. בעזרת ניתוח סגנוני מוכיחה המחברת כי אחד היה ישעיהו, ושני חלקי הנבואה יצאו מנביא אחד. לעומתה, ייתכן כי ראב"ע סובר שהספר מביא יותר מדברי נביא אחד. כדרכם, דברי ראב"ע סתומים ורבו הניסיונות לפרשו.
אנו מסכימים עם דברי שד"ל בהקדמתו לישעיהו כי הויכוח בסוגיה זו מתנהל על השאלה הלא-נכונה. אין כפירה בעצם הטענה כי חלקים מספר ישעיהו נכתבו על ידי נביא אחר. דברים כאלה נאמרו אפילו על ידי חז"ל. דוגמה לדבר: חז"ל קבעו כי שני פסוקים מנבואת ישעיהו בפרק ח נאמרו על בארי אביו של הושע: "וכי יאמרו אליכם דירשו אל האובות - אמר רבי סימון: שני דברים נתנבא בארי, ולא היה בו כדי ספר, ונטפלו בישעיהו, ואלו הם: 'וכי יאמרו אליכם' וחברו 'וכן הוא אומר לעשות לרוח משקל'. אמר רבי אחא: אפילו רוח הקודש ששורה על הנביאים אינה שורה אלא במשקל - יש מתנבא ספר אחד, ויש מתנבא שני ספרים, ויש מתנבא שני פסוקים" (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תיג).
החומרה בטענה שהיו שני נביאים בשם ישעיהו נובעת מהסיבות שהביאו את חוקרי המקרא לטעון את טענתם. עמדה זו נובעת מכפירה במהותה של הנבואה, ובאפשרות שדבר ד' נגלה לנביא. כיון שכך, הם מחויבים להניח כי הנבואה לא צפתה את העתיד, והיא עסקה בזמנה בלבד. לפיכך, גם לו היה המחקר טוען שאחד היה ישעיהו הייתה זו כפירה בעיקר מהותה של הנבואה בשל הסיבות שהביאו לכך. מנגד, המאמין בנבואה יכול לטעון שהיו אף עשרים נביאים בשם ישעיהו, שכל אחד מהם ניבא חלק מפסוקי הספר. עיקר העיקרים הוא שדברי הנביא הם דברי א-לוהים, והפרשנות הא-לוהית הפנימית של המציאות היא מהותה של המציאות.
על כן, אף שיש דמיון חיצוני בין דרכנו לבין דרך הביקורת (שכן אף אנו טוענים שהנביא ניבא לזמנו הוא), עמדתנו רחוקה מעמדת המחקר כרחוק שמיים מארץ. אנו מאמיני הנבואה טוענים שהנביא ניבא לשעתו, כיוון שזו הנהגת ד', וכיוון שעיקר שליחותו הייתה להביא לעם את הפרשנות הא-לוהית הפנימית. לו חפץ היה הקב"ה לומר את העתיד לבוא צעד אחר צעד לא הייתה בכך כל בעיה - הייפלא מד' דבר, אלא שאין זו דרך ההנהגה הא-לוהית, והיא מסתירה את העתיד לבוא מעיני בני אדם, ואינה עוסקת אלא בפרשנות ההווה.


כל טוב ושנה טובה