סגירות ופתיחות בחינוך ילדים

שלום וברכה

התשובה לשאלתך אינה פשוטה.
אין מקום אחד בו 'צריך' לחנך ילדים. הדבר תלוי בתנאים רבים.

חובתם הראשונית של הורים היא לדאוג לכך שילדיהם יקבלו חינוך טוב ככל יכלתם.
השאלה היא מה הוא חינוך טוב?
נכון הוא הדבר שילד שגדל רק עם דומים לו, לא יכיר אחרים, ועלול להתקשות בהתמודדות עם העולם כאשר יזדקק לכך. בדרך כלל המצב הוא שילדים נפגשים עם העולם בין אם נרצה בכך ובין אם לא. לפעמים המאמץ שצריך להשקיע בהרחקת ילד מסביבה שיש בה דברים מזיקים גדול, ואין הוא מעניק לילד יכולת להבחין בין טוב לרע במקום בו הוא חי. אם הדבר ניתן, רצוי לפתח בילד יכולות של התמודדות עם הסביבה, מוקדם ככל האפשר.

חלק מהתפקיד שאנו נוטלים על עצמנו כחברה הוא להפגש עם אנשים שונים מאתנו, כדי לתרום להם ולקבל מהם. אף הילדים הם חלק מתהליך זה. חינוך 'טוב' ירתום את הילד לתרום לסביבה השונה ממנו. מובן אם כן שראיית התרומה והשליחות כחלק מהחינוך, מצריכה הפגשה של ילד עם חברה שונה ממנו.

אין די בכך שאדם יהיה 'טעון' כדי ש'יצא לשטח'. צריך לחנך לא רק לתכנים, אלא גם לדרכי התמודדות. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, היא תוך כדי התמודדות. כלומר: ילד שחי בחברה שיש לה קשר עם הסביבה השונה, אמור ללמוד מהוריו וחבריהם כיצד מתמודדים עם סביבה שונה מבחינה תרבותית. על ההורים, הרבנים וכיו"ב מוטלת אחריות של התווית הדרך, של נתינת כיוון התמודדות הראוי לכל גיל.

במקביל, צריכה המשפחה והחברה הדתית כולה לדאוג לכך שהילד יהיה 'טעון', כדי לתת בידיו כלים לבניין אישיותו, בהם יוכל להשתמש בבואו במגע עם אנשים שונים ממנו. הדבר יכול להעשות בדרכים רבות: בבית בבית הספר, בחוגי העשרה, ובכל דרך הזמינה במקום המגורים.

אין דרך אחת טובה לכל. המזיגה הראויה בין סגירות לפתיחות משתנה בהתאם ליכולת הרוחנית-חינוכית של ההורים, של החברה הדתית בבית הכנסת ובית הספר, ובהתאם לעוצמת הבעיות איתן בוחרת או נאלצת המשפחה להתמודד.