שאלה
שלום
מרגיש שאבא שבשמיים נמאס לו ממני. הוא לא מתייחס אלי. אני כבר תקופה של שלושה חודשים בדיכאון, והוא לא מתייחס אלי, לא לתפילות לא לכלום. כל היום אני בוכה ובוכה, וכל פעם מלא תקווה שאולי הוא שומע או בכלל מתייחס אלי. נכון, אני עשיתי חטאים, אבל חזרתי בתשובה כל כך חזקה, שמעולם לא חזרתי בצורה כזאת. נפלתי, אבל קמתי למענו. שמתי אחרי כל נפילה מה כבר אני לא חשוב לו יותר בגלל שחטאתי? לא בא לו עלי יותר? אם זה היה הבן שלי, לא משנה מה הוא היה עושה, רק שיגיד לי "אבא אני אוהב אותך"- אני מחבק אותו ועוזר לו, לא משנה מה. אז אומרים שה׳ הוא אוהב את כולם אהבה הכי גדולה, יותר מבני אדם, אז איפה האהבה שלו אלי?
תשובה
שלום. שאלה לא פשוטה.
בצבא, בטירונות, המפקדים לא נותנים יחס טוב לחיילים שלהם. צועקים עליהם, מריצים אותם, ממש "מתעללים" בהם. אז מה נבין מכך? שהמפקדים לא מעריכים את החיילים? בוודאי שהם מעריכים את החיילים, והחיילים חשובים להם, ואחרי התקופה של הטירונות הם יתחילו להיו חברים שלהם (אפילו שהם יישארו המפקדים שלהם, והחיילים חייבים להשמע לפקודות שלהם)
זה ברור שכך נוהגים בתקופת הטירונות, כדי שהנערים הצעירים שהגיעו לצבא יהפכו לחיילים ממושמעים, ולוחמים מעולים.
הקב"ה לא מתייחס אלינו בצורה גלויה. הוא לא "עונה לנו", הוא לא מחייך אלינו. אבל הוא אוהב אותנו אהבה גדולה מאד.
כל החיים שלנו בעולם הזה- הם כמו טירונות.
בעולם הבא- הקב"ה "ישבור את הדיסטנס" איתנו, יאיר פניו אלינו, נרגיש את האהבה והחום שהוא נותן לנו.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם