נסיעה ליש"ע בניגוד לרצון ההורים

שלום אדרת,
יש לדון בשלושה נושאים חשובים שעולים מתוך שאלתך:
א. השתדלות אנושית טבעית (ובמקרה שלנו - זהירות), לעומת מידת הביטחון בה' ובהשגחתו.
ב. ההדרכה הכללית לגבי נסיעות ביש"ע בתקופה זו של סכנה של יריות ופיגועים בדרכים.
ג. עימותים עם ההורים בנושאים הנוגעים לחיי הבן או הבת.

א. בנקודה הראשונה נראית מתוך דברייך ההתלבטות, אך ניכר שאת מבינה את נקודת האמת שיש בשתי ההבנות. מצד אחד כל יהודי מאמין מכיר בכך שבראש השנה כבר נגזר על כל אדם אם יחיה או ח"ו ימות (אם כי לשנות לטובה תמיד ניתן ע"י תשובה, תפילה וצדקה). אך מצד שני רואים אנו בדרכי ההוראה של התורה שהיא מוסרת לידינו את חובת ההשתדלות בכל דבר - בפרנסה, בבריאות ובכל הנהגות החיים. הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא רפואה. כל מי שלמד ואפילו מעט יודע שחובה הלכתית חמורה ביותר היא הצלת נפשות, וחובה על כל מי שנמצא בסכנה או רואה את חברו שנמצא בסכנה, לפנות לקבל טיפול רפואי, ואפילו במצב שדבר זה כרוך באיסורי שבת או איסורים אחרים. אין לאדם לסמוך על הנס ו" לבטוח בה' " במקרה כזה, אלא עליו לעשות את כל ההשתדלויות כדי להרפא בדרך הטבע. מי שלא יעשה כן, הרי דבר זה בעצמו הוא חטא שבגללו הוא עלול להענש ולהפגע.
אם כן באופן כללי בעניין הביטחון וההשתדלות צודקים הורייך 'שאין להתגרות בגורל', וכמו שכתבת שגם את מסכימה לדבריהם.

ב. אלא שכאן ניכנס לדיון גורם נוסף והוא מידת הסיכון הקיימת כיום בכבישי יש”ע ומידת הזהירות הנדרשת כתוצאה מכך.
מצד הדין אין חובה הלכתית לנסוע בכבישי יש"ע עם רכב ממוגן ירי או שכפ"ץ, כיוון שהסיכון הוא סיכון נמוך, ונכנס בגדר ההלכתי של "לא שכיח היזקא" (=נזק שאינו שכיח) (פסחים ח,ב. ועייני במסילת ישרים סוף פרק ט'). הגראי"ה הרצוג מגדיר זאת בסדר גודל של אחד לאלף (שו"ת הגראי"ה הרצוג או"ח ח"א עמ' רסט), על יסוד שו"ת רבי עקיבא איגר (סימן ס'). ברור שבחסדי ה' מצבנו יותר טוב לאין ערוך. לכן , מן הדין אין חובה לחשוש. כמובן, אין זה בטוח במאת האחוזים לא בירושלים ולא בתל אביב, אך על פני כדור הארץ שום דבר אינו בטוח מאה אחוז, והגדר שקבעו חז"ל הוא "שכיח היזקא".
אך כמו בכל דבר, יש מקום להחמיר והמחמיר תבוא עליו ברכה. אין חייבים להחמיר, מעצם ההגדרה, וזהו חשבון אישי של כל אחד כפי תשוקתו. כפי שמחמירים בהרבה הלכות, כגון שבת וכשרות, קל וחומר שיש מקום להחמיר בפיקוח נפש. גם חייל ביחידה קרבית מובחרת נוקט בכל אמצעי הזהירות שאינם פוגעים בעצם המשימה. אך כאמור זהו חשבון אישי של כל אחד כיוון שאין זה נחשב מסוכן מבחינה הלכתית. תאונות דרכים הרבה יותר מסוכנות, ונהרג בממוצע אדם וחצי כל יום. עישון עוד יותר מסוכן. מתים ממנו בכל יום שלושים אנשים בממוצע, מתוכם חמישה מעישון סביל.
לכן, מי שנוסע בכבישי יש"ע אינו עובר על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". אם קורה לו משהו הרי זה משום שכך נגזר עליו מן השמים. גם אם היה גר בתל אביב והגיעה שעתו להסתלק מן העולם, מלאך המוות היה מוצא אותו.
אך במקרה שלנו חשוב לדעת דבר נוסף. גם לו היה מסוכן - מצווה היתה ביד הנוסע. מצוות יישוב הארץ זו המצווה היחידה בתורה שנכנסים בה לכתחילה למסירות נפש. ישנן עבירות שהם ב'יהרג ואל יעבור', שבהן צריך אדם למסור נפשו. אך כמובן הפתרון הכי טוב הוא לברוח, ולא להכנס למצב שבו חייבים למסור את הנפש. אבל מארץ ישראל לא בורחים - לא מעליה לארץ, לא מהתיישבות בארץ, ולא ממלחמה על הארץ. כך היה בכל הדורות שיהודים עלו, התיישבו ולחמו מתוך מסירות נפש - ובזכותם אנחנו פה. אילולא היו מייבשים ביצות ונכנסים לשאר סיכונים לא היתה לנו מדינה. לכן, הנוסע בכבישי יש"ע או גר בגבול הצפון, אינו מקצר ימיו אלא אדרבה, מאריך אותם, כי הוא עושה מצווה ומתנהג ביראת שמים- "ויראת ה' תוסיף ימים" (משלי י' כז'). ואם קורה לו משהו, אין זה מפני שנסע בכבישים, אלא מפני שכך נגזר עליו מן השמים.
(הדברים האחרונים מבוססים על פסק של הרב שלמה אבינר שליט"א בעניין}.

ג. כל מה שדיברנו עד עתה הוא בקשר לעניין העקרוני, אך יש להבהיר עוד נקודה ביחס לעימותים עם ההורים.
החובה של הבן לכבד את הוריו היא בעיקר בנושא הדאגה לרווחתם - להלבישם, להאכילם, ולהביאם למקום שהם צריכים. אך בדברים הנוגעים לחיי הבן הוא אינו חייב לשמוע להם, כמו למשל ביחס למקום מגורים, מקום לימודים וכדו', וכל שכן כשנוגע הדבר לבחירת בן או בת זוג. כמובן שיש מקום להתחשב בדעתם ולהעזר בנסיון חייהם ובידע שצברו, אך אם בכל זאת הבן שקל את הדברים והוא חושב שצריך לנהוג אחרת הוא אינו מחוייב לבטל את דעתו מפני דעתם . מצד שני הוא אינו צריך למרוט את עצביהם ולהרגיזם. יש לנהוג בחכמה ולשמור על הקשר החם והנוח עם ההורים, גם אם כרוך הדבר בוויתורים קטנים כמו לוותר פעם על נסיעה (כדאי לזכור את הכרת הטוב העצומה שעלינו לחוש כלפי הורינו על כל מה שנתנו, נותנים ויתנו לנו מהרגע שנולדנו, במסירות ובאהבה אין קץ. הלוואי שנזכה פעם להחזיר להם ולו חלק מזה. ולכן, בהחלט יש מקום מדי פעם לויתור ולהתחשבות בדאגתם ובחששותיהם ).
לכן, אם ניתן להסביר זאת באופן שההורים יסכימו והשלום בבית ישמר, תיסעי, ואם לא - תביאי גם גורם זה של כבוד הורים והשלום בבית, בחשבונך.

בברכת דרך צלחה, והצלחה בכל,
מיכאל, חברים מקשיבים