שאלה
כבוד הרב, שלום וברכה.
בעצומו של החג נתקלתי (ליתר דיוק, הותקלתי) בשאלה אמונית יוצאת דופן:
רבים מהוגי הדעות במחשבת ישראל(הרב קוק, המהר"ל וכו') טוענים כי בכל אדם יש ניצוץ אלוהי והוא למעשה מהווה את הטוב שבאדם ובעם היהודי ניצוץ זה חזק יותר כיוון שלנו יש גם את חלק הסגולה המיוחד לעם היהודי, אם כן נשאלת השאלה לשם מה אנו זקוקים כ"כ לתורה ולמצוות אם כל מטרתם היא החיבור בין האלוהות הרוחנית לבין חיינו הגשמיים, הרי הניצוץ האלוהי כבר בתוכנו בבחינת "לא אירא רע כי אתה עמדי".
תודה מראש, יותם.
תשובה
לשואל שלום רב.
זהו נושא ארוך, ואענה עליו בקצרה. אדם שנולד עם כשרון מוזיקלי, עדיין אינו מוזיקאי. כשרון זה צריך פיתוח, אחרת יתנוון. גם אדם שחש רגש פתאומי עז כלפי מישהו, עדיין אין זאת אהבה. זה צריך השקעה, על מנת שזה יתפתח לאהבה גדולה. כך גם הניצוץ האלוקי שיש בכל אדם, צריך לטפחו ולבנותו על מנת שיתפתח ויגיע לידי מימוש בכל עוזו.
הרב קוק שהזכרת מרחיב על זה בכמה מקומות, בין השאר באגרותיו חלק ב' איגרת סי' תקנ"ה.
בברכה
אפי קיציס