שאלה
שלום.
אני יוצאת עם בחור במשך שבועיים. נפגשנו 4 פעמים ושוחחנו הרבה בטלפון. בתקופה זו הספקנו להתווכח ולהיות בחוסר הבנה פעמים רבות. בפגישות די נהננו וצחקנו ודיברנו על נושאים שונים. הוא משתמש הרבה בציניות והרבה פעמים הוא תופס אותי במינוח או בניסוח משובש וחושב שאני מתכוונת לפגוע בו.בסה"כ אני חושבת שהוא בחור טוב עם מידות בסדר. הוא חוזר בתשובה כ 3 שנים. הבעייה העקרית היא תפיסת "אהבת ישראל" שלנו. אני גדלתי בבית דתי-לאומי-ימני שמחובר לחסידות ועם שורשים חסידיים, אם כי לא חסידות ספציפית. זה חלק מהאישיות שלי: אני מתחברת מאוד לחב"ד וגם אם אני לא מסכימה איתם ועם החרדים בהרבה דברים, אני מתחברת במקומות מסויימים לזרמים השונים. הבעיה היא שהבחור מאוד לא מסמפט (בלשון המעטה) את חב"ד והחרדים. בכל פעם שאני רק מספרת לו שקראתי משהו בעלון חב"ד או משהו דומה הוא מתחיל לתת לי נאומים כמה הם לא בסדר, נגד המדינה, לא אוהבים את אנשי הציונות הדתית ועוד. לי הדברים נשמעים מאוד גורפים וצורמים לי. גם בכל פעם שאני מנסה להגן עליהם הוא חייב להסביר לי כמה אני טועה וטוען שאני נאיבית. שאלתי היא: האם מומלץ להמשיך את הקשר ולבדוק אם יש לנו מספיק מכנה משותף בנושאים אחרים ואז אולי הדבר פחות יפריע או שמא כדאי להפסיק? יש לציין שהבחור הרגיש שאני מסויגת ממנו עקב הדברים שהוא חושב ואומר ואמר לי ושאני צריכה להחליט אם להמשיך או לא.
תוה רבה.
ח.
תשובה
אם תחושת הלב שלך היא שנעים לך איתו אז כדאי לתת לזה עוד צ'נס.