שאלה
בהמשך לתשובת הרב באתר מורשת בנושא "נבואה ובל תוסיף". משום מה לא מפרסמים את תגובתי שם, אז אני שולח אותה כאן.
שלום, ותודה רבה על ההתייחסות.
ראשית כל עלי להבהיר, שהיסודות לדיון זה הם בשיטת הרמב"ם ביחסי נבואה-הלכה ועל כן את ראיותי אני מביא מדבריו. (לדעתי רוב הראשונים נוקטים בשיטה דומה, מלבד ריה"ל, אבל אין כאן מקומו.)
א. אי אפשר לומר שהנביאים מפרשים את התורה. שהרי כתב הרמב"ם (יסוה"ת ט):
דבר ברור ומפורש בתורה... לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו... לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ומיתתו בחנק...
הרי שלמרות שהחכמים מפרשים פירוש במצוות, הנביא לא רשאי לעשות זאת. הסיבה היא משום איסור בל תוסיף. (וכן גם מאריך הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה שבדיון ההלכתי הנביא נחשב לאחד מן החכמים ובלבד שיאמר הדברים מחכמתו).
לכאורה זה קשה, שהרי בוודאי הנביא מכוון לאמת יותר מאשר החכמים. נראה לי שכל חידוש המגיע מהשמים בפרשנות התורה הרי הוא כמו תורה חדשה. הדיון של החכמים הוא רק על גבי התורה ואין הוא מוחלט וניתן לדיון. דברי נביא הם מוחלטים. זו הסיבה שהרמב"ם מנמק את האיסור ב"בל תוסיף" (הר"ן בדרשותיו מקשה קושיה זו ומתרץ בעניין אחר. אך נראה שאין זו שיטת הרמב"ם).
אוכל לקבל שהפרשנות הזו נאמרה מחכמתם של הנביאים, או אולי על ידי חכמים אחרים. אבל אם כך אין להם יתרון בהיותם נביאים ואומרים פרשנות זו.
ב. פרשנות למציאות היא בוודאי תפקידם של הנביאים, בתנאי שהציווי שלהם הוא לשעה. או שהם משלימים פרט במה שהתורה כבר ציוותה עליו (כמו למשל מינוי מלך – "אשר יבחר ה' אלקיך בו").
ג. אינני מבין את כוונת הרב בלשון "הנבואה אינה ראשית לחדש הלכה, אולם כיוונה הכללי וערכיה נכתבו לדורות, ויש להם השפעה מרובה".
אם הכוונה שהנביא יודע לנסח את הערכים של התורה בצורה ברורה ולהביאם לעם, אך ללא חידוש תוכני – הדבר מובן. אולם אם היא מחדשת ערכים –קשיא לי.
ד. מערכת הערכים עליה מדבר הכוזרי אינה חידוש של הנביאים. לפי ריה"ל מדובר במערכת ערכים טבעית – זהו המוסר הטבעי. אדם ישר היה צריך להתנהג כך גם לל
תשובה
שלום וברכה
אנחנו לא מכונות, ולא מספיקים את הכל. התגובה במורשת לא פורסמה כי עוד לא הספקתי להגיב עליה. רחמנות.
א. אינני חושב שרוב הראשונים נוקטים כרמב"ם אלא בדרך הפוכה. כך כתב כבר לפני שנים פרופ' אורבך מאמר מנומק ומלומד בשם הלכה ונבואה. עסקתי בסוגיה זו בספריי הראשונים. אולם גם לשיטת הרמב"ם אני חושב שאתה מערבב בין שני דברים. הרמב"ם אוסר על הנביא להיות חלק מהמשא והמתן ההלכתי של כל הלכה; מה שאני כתבתי הוא על הרוח הכללית של התורה, שהיא משפיעה לעתים הרבה יותר מהלכה זו או אחרת. הפרשנות של הנביא לתורה היא ביחס לרוח הכללית של התורה. הדוגמה הבולטת ביותר היא הקביעה של הנביא שאין הקב"ה חפץ בקורבנות בחברה שאינה מתוקנת מוסרית. זו פרשנות עילאית אלוקית לתורה, והיא אינה סותרת כלל וכלל את דברי הרמב"ם, גם אם הלכה כמותו. דברי הנביאים לא נאמרו מחכמתם, אלא שהם ראו את הדברים בחזון ד' או שמעו אותו בדרך זו, והם מביאים את הבשורה האלוקית לבני אדם.
ב. לא הבנתי את ההערה ביחס לפרשנות המציאות.
ג. כאמור לעיל, הדבר תלוי בהגדרות. אנא באר לפי דבריך את קביעת הנביאים "כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוקים מעולות (לדוגמה): האם זה חידוש ערכים ? פירוש ערכים ? ניסוח ערכים ? איך שלא תקרא לזה – לזה כוונתי בתשובתי הקודמת.
ד. מה שכתב על ריה"ל הוא התעלמות ממה שהוא כתב: הוא לא כתב רק את העובדה שאדם צריך להתנהג לאור מערכת ערכים טבעית (גם לו הוא היה כותב את זה – זה היה חידוש דתי עמוק, שמקורו בנביאים, ולצערי רבים מבני התורה כלל אינם רואים זאת כך, ומה שאינו הלכתי – לא מחייב), אלא גם שאין טעם בשמירת שבת או ברית מילה (!) בלי זה. אם זה לא חידוש, ואם זה לא של הנביאים, איני יודע חידוש מהו.
ה. דברי אגדה בוודאי שאינן נבואות. אולם הרב קוק זצ"ל כתב פעמים רבות כי האגדה נושאת בחובה את ערכיה של הנבואה וממשיכה אותה במצב בו אין התגלות שכינה בישראל. התהליך הוא תהליך שכלי, אולם שורש הערכים הוא נבואי.
כל טוב ויישר כוח