מתוסכל מהחיים

שאלה

בס"ד

לרב שלום וברכה!

אני סובל כבר שנתיים וחצי מבעיות של חוסר בטחון ותסכול מעצמי והיכולות שלי. אני סובל מחרדה מאוד גדולה לדבר. מאז שאני זוכר את עצמי הייתי תמיד טיפוס ביישן ומופנם, אבל בסה"כ הסתדרתי בחברה ועם המשפחה, אבל לפני שנתיים וחצי כשהייתי תלמיד בכיתה י"א, שזה גיל מאוד של הרבה "פוזות" שהרבה חברה נפתחים ומגלים בו את עצמם ורוצים שיראו אותם, אני פשוט נפלתי. ניסיתי להיפתח לצחוק לדבר, כמו כולם, לשמח את עצמי, לעשות אווירה טובה,אבל הדברים לא כ"כ יצאו.. היו מבאסים אותי. הייתי מספר בדיחות או דברים ו"קוטלים" אותי. לא רצו לפגוע בו באופן אישי, אבל אני לקחתי את זה נורא קשה ומאז הבטחון העצמי שלי והשמחה שלי נעלמו.. מאז הסיפור הזה גדל והתנפח לממדים מבהילים ואני כבר שנתיים וחצי סוחב את זה- היום אני מתחיל כבר שיעור ב' בישיבת הסדר, עוד חצי שנה מתגייס.. אין לי אומץ לדבר, אני מפחד לשעמם את מי שנמצא לידי ולהרגיז אותו כי אני לא מצחיק. היחסים שלי עם המשפחה שלי נפגעו מאוד ואני לא מסתדר עם האחים הקטנים שלי. אני לא מתפקד בבית כאח בכור. האחים שלי נורא לא מצחיקים ויש להם דיבור מכביד ומעייף(וזה לא משהו שאני מדמיין בגלל שקשה לי- זה באמת באמת ככה, פשוט בלתי נסבל לשבת ולהקשיב להם..) וכשאני רואה אותם אני כאילו פוגש את עצמי- אני מבין שיכול מאוד להיות שככה גם אני ניראה, אז פשוט אני כמעט לא מסוגל להיות בבית, וההורים נורא כועסים עליי ומאוכזבים ממני, ואסור לי לדבר איתם על זה שקשה לי עם האחים שלי כי אז אני כאילו מפיל עוד בעיות על הבית.. בישיבה קצת יותר טוב לי החברה מצויינים ואני יותר מסתדר, אבל גם שם אני כמעט על תקן של עציץ אני נורא מפחד לדבר.. ניסיתי לפעמים לדבר ולפעמים הרגשתי שהולך ולפעמים לא, אבל לא היה ברור לי כ"כ מה האמת, איך אני באמת ועוד יותר התערבבתי עם המחשבות שלי.. בגלל הבעיה הזאת קשה לי באמת להתקדם מבחינה דתית- אין לי בטחון וכוח הרבה פעמים- לכם קשה לקום לתפילות, להיכנס לשיעורים, לשבת עם חברה, כי אני פשוט נלחץ שאני עם כולם ויש ימים שפשוט בא לי להיעלם. לאחרונה גם קיבלתי "סיבוב" על איך שאני ניראה מבחינה חיצונית- אני לא בדיוק מכוער, אבל יש לי פנים כאלה "לא קשורות" מה שנקרא.. הבעה מעצבנת ואני לא ניראה בנאדם מעניין ואפילו ניראה קצת מציק, ילד טוב מעצבן כזה... האחים שלי הקטנים גם ניראים בער

תשובה