שאלה
בס"ד
שלום,
לאחרונה מציקות לי מספר שאלות ואשמח לשמוע תשובה עליהן..
מהו התפקיד של האדם בעולם??למה ה' ברא אותי ואותה ואותו??שמעתי פעם שאמרו שכדי שנעבוד אותו אבל מה-הוא ברא אותנו כדי שנעבוד אותו??? לא נשמע כ"כ הגיוני הרי הוא לא צריך אותנו בכלל! אומרים שכל התפילות הם בשבילנו ולא בשבילו. הוא לא צריך אותנו בכלל אז למה לברוא אותנו???
אומרים שמי שעשה את ה"תפקיד" שלו בעולם מת אבל אנחנו מתפללים ביום כיפור וראש השנה שהקב"ה ישים אותנו בספר החיים!!אז אנחנו לא רוצים לעשות את התפקיד שלנו?אולי התפקיד זה לא הדבר העיקרי??ואם כן אז למה מבקשים לא לעשות אותו???או להפך- למה אנחנו מתערבים?אומרים הרי שלכל אדם יש זמן (לאחר שגומר את תפקידו) שבו הוא צריך למות ומברכים אחד את השני גם עד מאה ועשרים שנה אבל-זה לא דבר רע למות מאוחר??כי מי שמת מאוחר הוא לא סיים את תפקידו לא?? אני נורא מבולבלת.. אשמח לתשובה..
תודה,
נעה
תשובה
שלום נעה.
"לכל איש יש שם" כתבה המשוררת זלדה. ולכל איש יש תפקיד משלו בחיים. שליחות אישית שלו. לכן אנו נולדים עם כשרונות שונים, ובמקומות שונים, ובתקופות שונות.
אבל "בגדול" תפקיד האדם בעולם הוא להתקרב אל הקב"ה כמה שיותר.
ההתחברות נעשית על ידי מעשים טובים בתקופת החיים ב"עולם הזה" (המקום בו אנו נמצאים עכשיו, את ואני וכל הסובבים אותנו), והיא "מורגשת" על ידי האדם, אחרי פטירתו, אחרי מותו.
ה"הרגשה" של הקרבה אל הקב"ה, שבאה אחרי המוות, היא ה"שכר" האמיתי שמקבל האדם על המעשים הטובים שעשה במשך כל ימות חייו.
למה קבע הקב"ה את ה"חובות" ואת ה"שכר"? נכון, הוא לא היה צריך את כל "כאב הראש" הזה, אבל הוא פשוט רוצה "לעשות לנו טוב", לכן הוא נותן לנו את החיים, ואת המשימות בחיים, ו... את התגמול אם מילאנו את המשימות.
אנחנו מאחלים האחד לשני אריכות ימים, קודם כל, כי רובנו לא רוצים כל כך למות. אנחנו אוהבים את החיים בעולם הזה. ויותר עמוק מכך- כדי שיהיו לנו עוד ועוד שנים המביאות הזדמנות לעשות עוד ועוד מעשים טובים, ועוד ועוד "שכר" בעולם הבא. אין, בעצם, רגע שבו מגיע "סיום התפקיד" בעולם הזה, שהרי אפשר להתקרב אל הקב"ה עוד ועוד ועוד, עד אינסוף.
דוד המלך אמר (בתהילים) "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות- שמונים שנה". מאה ועשרים אינם "תוחלת החיים" לפי דוד המלך. ואם אנו מקבלים עוד ועוד שנים- נאמר "תודה" לקב"ה.