שאלה
ידוע שבשבועות מסופר על רות שהתגיירה למרות שהייתה מואבייה, ומתרצים כתוב בתורה "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'"- עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית
דוגמא אחרת בשביל מה שאסביר בסוף:
נשים לא יכולות להעיד- " על פי שניים עדים יקום דבר"- כתוב בלשון זכר ולכן נשים לא מעידות
טוב, אם כך:
מותר לנשים לגנוב, לרצוח (חס וחלילה)???
הרי כתוב "לא תגנוב, לא תרצח" - בלשון זכר, משמע לנקבה מותר.
אז שאלתי היא איך חז"ל לומדים משהו על מצווה מסויימת בצורה הזאת, ובמקום אחר ההפך???
תודה
אלעד
תשובה
ב"ה ט' כסלו תשס"ה
לאלעד שלום רב!
הלימוד של חז"ל לא מבוסס על לשון הכתוב אם הוא לשון זכר או לשון נקבה, כי באמת כפי שאתה מעלה בשאלתך, לעיתים התורה משתמשת בלשון זכר וכוונתה גם לנקבה, וכך זה ברוב המקרים, הגמרא אומרת שהכתוב השווה אשה לאיש לכל המשפטים שבתורה ולכל האיסורים שבתורה.
לגבי עמוני ולא עמונית יש הלכה למשה מסיני שעמונית ומואבית אינה בכלל האיסור. לגבי גם קיימת מסורת לימודית, שמעוגנת בסברא, שהתורה אינה מעוניינת שאשה תאלץ להגיע למערכת משפטית בעל כרחה. להעיד זו מצוה ואישה פטורה ממצוה זו וממילא נפטרת מן המצוה.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם