שאלה
בע"ה
שלום לכבוד הרב,
אני בחורה בת 23,ב"ה לומדת ועובדת וחיה את חיי בשמחה רבה.
ב"ה הגעתי למצב בו אני מרגישה מוכנה למצוא את זיווגי,וכמובן,להתחתן ולהקים משפחה בע"ה ובית שבו קדושה וטהרה.
בתקופת היותי תלמידת תיכון,התגלתה אצלי בעיה הנקראת "צניחת מסתם מיטרלי". תסמונת זו נגרמת כתוצאה מאי סגירתו הסופית של החדר השמאלי בלב וכתוצאה מכך ישנה לעיתים דליפת דם לגוף עצמו. הבעיה אובחנה אצלי כקלה ואין בה מכדי להפריע למהלך חיי,או לפגוע חלילה בבריאות הגוף. זה רק דורש ממני לפני כל טיפול שיניים או טיפול חודרני אחר,לקחת אנטיביוטיקה כדי למנוע זיהום שיכול להיווצר מדליפת הדם.
לאור המידע שניתן לי על ידי הרופאים ומידע שאספתי,זה לא אמור להפריע לי כלל וכלל וב"ה אפשר לחיות עד 120 עם "מצב" זה. <בלשון הרפואית זה נקרא "מצב",היות ואצלי זה לא קשה ב"ה>
אבל..
הבעיה שלי היא אחרת.. האם אני צריכה ליידע על כך מראש בחורים איתם אני יוצאת?
האם אתן לדבר כזה לחרוץ את גורלו של קשר שיכול להיות פוטנציאלי?
ובכלל.. לא חשבתי על כך עד אתמול,כשפגשתי בחור מאוד נחמד וכנראה יהיה לקשר המשך..
כיצד להתנהג?....
תודה רבה, וסליחה על אורך השאלה.
תשובה
שלום וברכה
את שואלת שאלה מאד מוסרית וחשובה. ברגע שמדובר במיגבלה רפואית שאין בה סכנת חיים או הפרעה עם בן הזוג לא צריך לספר בהתחלה. כאשר הקשר קורם עור וגידים ראוי אז לספר על כך ובטוחני שאם מדובר בדבר שאין בו בעיה משמעותית הוא לא יקלקל את הקשר.
בברכה
מאיר נהוראי