מעילת עכן בחרם

שלום וברכה

שאלה זו היא שאלה נכונה מאוד. אנחנו חייבים באופן מתמיד להטמיע את מה שאנו לומדים בתנ"ך בתוך עולמנו הרוחני, ולא להסתפק בלימוד טכני בלבד לבגרות, כי אם לבקש את דבר ד' בתוך העולם הרוחני הגדול של מה שאנו לומדים. גם במקום בו אנו לומדים פרשיות קשות מאוד אנו צריכים לעשות זאת, ועל ידי כך להתייחס לתנ"ך כאל דבר ד'.
הנושא של מוסריות שאנו מכירים אותה היום מול סיפורים המסופרים בתנ"ך הוא אחד הנושאים האלה. למעשה, אין אנו יודעים בדיוק ליישב את השאלות האלה, ובתולדות הפרשנות וההתמודדות הרוחנית עם התורה אנו מוצאים כיוונים שונים.
אציג בעיקר שניים מהם: הכיוון הראשון הוא האפשרות שאין אנו יודעים בדיוק מה קרה שם – בהתייחס לנערה המתוארת, אפשר שאכן כל מי שלא היה כרוך בחרם לא נידון, והתיאור המתואר בספר יהושע הוא תיאור כללי, שאינו סותר את העובדה שהייתה התייחסות פרטית לכל אחד ואחד שם, ואף אחד לא נידון ולא הומת אם הוא לא היה אשם.
אפשרות שניה הולכת לכיוון אחר לחלוטין. בניגוד לדרך הפייסנית שתיארת את מעשה עכן, אין מדובר בחוסר התאפקות. מדובר בפשע נורא מול כל קדושת הופעת התגלות ד' ביריחו, המאיים על כל המשמעות הרוחנית של כניסת עם ישראל לארצו. המשבר הנורא שהביאה הלקיחה מן החרם הופיע במלחמת העי הראשונה, ולמעשה עמד לבטל את משמעות יציאת מצרים וכדו'. לא זו בלבד שהענישה של עכן לא הייתה מביאה להתבוללות לכפירה ולאתאיסטיות, אלא להפך – חוסר התגובה מול השבר הנורא של לקיחה מן החרם ובכך הפקעת הקדושה של הכניסה לארץ הוא שהיה מביא את כל אלה. במציאות כזו הדרך הראויה היא שלא להסכים בשום אופן, ולבער את הרע מתוכנו. אי-עשייה כזו היא שהייתה מביאה לכפירה.
ריבונו של עולם הוא גם חנון ורחום בהיקפים עצומים – אך לא רק. הוא גם אלוהי הדין, ואנו מחויבים גם לדין ולא רק לחסד ולרחמים.

כל טוב ויישר כוח