שאל את הרב

''מכבי שלנו, מכבי ת''א''- זה רע?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 30/05/08 11:16 כה באייר התשסח

שאלה

מאז ומתמיד אהבתי ספורט בכלל, וכדורסל בפרט. היו כאלה שלעגו לי ("תגידי, את רוצה להצטרף לנבחרת הגברים של ישראל?"), היו שממש לא הבינו אותי ("נו באמת! את בת! ועוד אחרי בתמצווה!) והיו כאלה שזה דווקא נשמע להם נחמד...

מאז שהייתי קטנה, כל האחים שלי אהדו את מכבי ת"א, ובעקבות זה התחיל להכנס לי לראש הרעיון הזה. היינו רואים משחקים שלהם אצל סבתא שלי (אין לנו טלוויזיה) וממש הייתי מעריצה אותם! הם היו א-ל-ו-פ-ים בעיני! אבל לא הייתי ממש ‏אוהדת שלהם. רק השנה (אני בת 13), התחלתי ממש להיכנס לאתרים שלהם, לראות כל משחק שלהם באתרים שמאפשרים את זה וכ"ו. התחלתי ממש לאהוב אותם. וכאן מתחילה הבעיה שלי- כל פעם שהם הפסידו- הייתי מרגישה נורא!! כשזה היה באיזה משחק לא כ"כ חשוב- פשוט הייתי מאוכזבת, אבל כשזה היה במשחקים גדולים--- הייתי יכולה ממש לבכות! כמעט תמיד מכבי הפסידה ברגע האחרון, בדקה האחרונה, אחרי שכבר הי להם פער וזה היה פשוט מאכזב. אולי אתם בעניינים ואולי לא, אבל כולם אומרים שזו העונה הגרועה של מכבי.

והנה דוגמא- אתמול למשל, היה את גמר הפיינל- פור. אתם בטח יודעים מה זה. הייתי מתוחה כמו גומי. ואז התחיל המשחק. הוא היה צמוד. ברבע השלישי- רביעי של מכבי- היא היתה ביתרון של לפחות 4 נק'. אבל איפושהו ברבע הרביעי הקבוצה השניה, חולון, חזרה למשחק. לא ידעתי מה לעשות. קראתי תהילים, התחננתי ומה לא. בדיוק כמה דק' לפני סוף המשחק- הייתי צריכה ללכת לישון. בבוקר אמא שלי העירה אותי ואמרה לי שמכבי הפסידה. כמעט "חרב עלי עולמי". כל הבוקר הייתי מעוצבנת על כולם, וגם בלימודים לא הייתי מרוכזת. לפחות היום זה יום קצר- יום שישי שבו אנחנו לומדות עד 12. אז זהו- לכן כתבתי לכם. כי אני פשוט שבורה מכל הפסד. אתם צריכים להבין- זה לא שהייתי מכורה. ממש לא. פשוט אני אוהבת את הקבוצה הזאת. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי- למה? אבל אין לי שום תשובה.חשבתי, שאולי בכל ההפסדים האלו ד' מראה לי שזה לא טוב מה שאני עושה.מכבי ניצחו את כל הפיינל- פורים מאז ומתמיד. מכבי גם הפסידה ביורוליג. בכלל- אני לא חושבת שיש לה איזה תואר מהעונה הזאת.

אתם חושבים שזה משהו רע? שבאמת ד' מנסה לרמוז לי משהו? למה? מה רע?

אני מאוד מקווה שתוכלו לענות לי. זה חשוב לי מאוד!

אנונימית, בת 12 וחצי.

תשובה

שלום לך כותבת יקרה,
לפני ההתייחסות לעצם העניין שהעלית – רציתי להגיד שאני מאוד מעריכה אותך. בטח את מופתעת ולא מבינה על מה. את ראויה להערכה על כיבוד הורים! למרות שהמשחק היה חשוב לך והיית במתח וזה רק כמה דקות לפני סיום – את הלכת לישון, כי אמא שלך אמרה. וזה מעורר אצלי התפעלות. למרות הכל – עזבת והלכת לישון ולכן שמעת את התוצאות רק בבוקר.
ועכשיו לעצם הבעיה...

את כותבת שאת לא מכורה, אבל מדברייך נשמע שאת כן. אם את חושבת על זה כל היום וזה משפיע לך על מצב-הרוח ואת רואה כל משחק אפשרי – זה נקרא "להיות מכורה". תנסי בהדרגה להוריד את המינון. אולי לשמוע מה תוצאות המשחק אבל לא לראות אותו בפועל. אחר-כך להחליט שמשחק אחד את יודעת איך נגמר ואחד לא. עד שתתרגלי להתעניין גם בדברים אחרים, יותר ערכיים.
הראש שלך מלא בכדורסל. צריך לנסות למלא אותו בתכנים אחרים! ספורט זה דבר חשוב ובריא, אבל בפרופורציות. מזה שאת רואה משחק את לא נהיית יותר בכושר (אלא להיפך...), אבל הראש שלך מתמלא במחשבות רק על אנשים שיודעים לזרוק כדור במדוייק.
תכניסי לראש תכנים אחרים, יותר ערכיים. תכנים שיעזרו לך להיות בן-אדם יותר טוב, יותר מוסרי, יותר מאמין. אולי דרך לימוד על גדולי ישראל, על סיפורי צדיקים. תקבעי לעצמך חמש דקות ביום, בזמן קבוע, בו את לומדת משהו אחר שמעניין אותך. אולי פרשת שבוע, אולי משהו אחר. תראי שלאט-לאט יחול שינוי. יהיו לך מחשבות אחרות בראש ודברים אחרים שיעסיקו אותך. את בגיל שמבחינה נפשית יש משיכה להעריץ מישהו. מטבע הדברים זה יהיה בתחום שאת מתעסקת איתו ומעניין אותך. אם תגרמי לעצמך להתעניין בעוד נושאים תוכלי להעריץ רבנים או אנשי חינוך שאת מכירה או אנשים שעזרו בהקמת המדינה או כל תחום אחר.
בגלל שאינני בקיאה בספורט התייעצתי עם בעלי מה לענות לך, והוא סיפר שגם הוא בגיל שלך היה בדיוק אותו דבר, לוקח דברים קשה ובוכה כשמכבי הפסידה. באיזה-שהוא שלב זה עבר לו. אני מתפעלת מכך שאת מרגישה, למרות גילך הצעיר יחסית, שמשהו כאן לא תקין. זה טוב שנדלקת אצלך נורת אזהרה שמעידה שצריך לבחון שוב את הדברים. ההרגשה הזה היא כבר תחילת הדרך לתיקון.
בקשר לעונה הגרועה שהיתה למכבי – לא נראה לי שה´ מנסה לרמוז לך ישירות על משהו. אולי השחקנים או המאמן התחלפו, אולי שיחקו נגד קבוצות טובות ולכן היו הפסדים. ייתכן שדווקא בעקבות ההפסדים המוטיבציה שלהם לנצח תעלה והם אכן ינצחו. מתוך הירידה צומחת עליה.
רציתי להציע לך את "שיטת הנקודות" שאני יודעת שעבדה יפה בתחומים אחרים: את רושמת לעצמך ניקוד על כל משימה הקשורה לגמילה ממכבי. למשל: היה הפסד אבל זה לא הרס לי את מצב-הרוח – 5 נקודות. הצלחתי לא לראות משחק למרות שהיתה לי אפשרות – 3 נקודות. לא התעדכנתי בתוצאות – 4 נקודות. וכן הלאה. כשאת מגיעה לסך מסויים של נקודות, אותו תקבעי לעצמך – תצ´פרי את עצמך במשהו, כדי שיהיה שווה להתאמץ. ככה בהדרגה תראי שאפשר לחיות גם בלי לראות כל משחק ולחשוב כל היום רק על מכבי.
בהצלחה רבה!
אשמח לשמוע ממך איך הולך והאם הצלחת במשימות שהחלטת לעצמך,
מוריה,
morionet6@gmail.com

כתבות נוספות