שאלה
האם מרחקי הדרך שהוזכרו בהלכה נקבעים בימינו לפי זמן מהלך אדם או לפי המרחק?
תשובה
נאמר לגבי קרבן פסח "בדרך לא היה", וחז"ל בארו לנו כי אדם שהיה רחוק מירושלים למעלה מט"ו פרסאות הרי הוא אנוס כי היה בדרך רחוקה.
כשנזכה להקריב בקרוב קרבן הפסח, תשאל השאלה האם המרחק של ט"ו פרסאות הוא כמשמעו או לפי זמן מהלך האדם.
אחד ממפרשי המשנה כתב "וכשנזכה לעשות הפסח אם ירצה השם בזמנינו שהמציאו (את הרכבת)...יהיה דין דרך רחוקה משונה ממה שקבעה המשנה".
אחר כך חזר בו וכתב כי נזכר בגמרא ששאלה במסכת פסחים דף צ"ג: שאלה זו לגבי נסיעה בסוסים ובפרדים, והסיבה היא דין תורה "בדרך לא היה" לפי המהלך הרגלי.
מרן הבן איש חי בתשובות רב פעלים כתב שיש לילך בחישוב המרחק לפי זמן ההילוך.
שיעורי מרחקי דרך נאמרו לגבי כמה וכמה דינים: בדינים של אבל, לא עליכם, ששמע שמועה רעה על פטירת קרובו, חיוב הליכה לנטילת ידיים לאוכל במקום שאין בו מים, תפילת הדרך ועוד.
למעשה- ברוב הדברים מחשבים את המרחק לפי זמן מהלך האדם. אבל לעומת זאת, בקרבן פסח זהו דין מיוחד, ולכן דין זה נקבע ע"י המרחק. גם קריאת המגילה
בישוב הסמוך לעיר מוקפת חומה נקבעת לפי המרחק ולא לפי הזמן.