שאלה
הי שלום=] קודם כל תודה מראש על התשובה ובאמת אשרייכם על כל העבודה כאן.. אז ככה.. ישלי שאלה והיא לא הכי ברורה..ננסה להסביר אותה.. אני מדריכה בבני עקיבא בצוות מעורב (בנים, בנות אבל כמובן עם גבולות..)עד לא מזמן הייתי אותה אחת שכל הזמן צוחקת עם כולם (כמובן עם גבולות וכללים ברורים) וכולם היו מדברים איתי על הכל וכו.. ב"ה הגעתי למסקנה שאני צריכה להפחית את הקשר עם בנים כמה שיותר.. כאילו לדבר אבל לא כמו שעד עכשיו דיברתי.. לדלל בדיבור.. חשבתי איך לעשות את זה והגעתי למסקנה שהכי טוב (לדעתי) זה הדרך של הרמב"ם "שביל הזהב" אז התחלתי לפעול על פיה ובאמת הפסקתי באופן קיצוני את הקשר עם הבנים בצוות.. עכשיו אחרי חודש בערך.. מישו מהם החליט "להרים את הכפפה" ואמר שהם ממש לא יודעים מה קרה לי וכו.. ושזה קצת לא בסדר לנתק ככה.. כי זה גורם להרגשה לא הכי נעימה כזאת..הוא הבין את הסיבה אבל אמר שעדיין זה לא הדרך.. וצריך בהדרגתיות(מוזכר בקטנה במאמר הדורות של הרב קוק) אני מודה שאולי עשיתי את זה בקיצוניות מדי.. אשמח לשמוע את דעתך על הסיטואציה.. והצעה.. מה עלי לעשות.. בתודה מראש=]
תשובה
שלום לך
את מתקדמת לכיוון הנכון ועליך להמשיך בדרכך.
בספרי המוסר ובראשם במסילת ישרים, מודגש שלא יתרגש האדם מהמלעיגים עליו כאשר הוא מקיים מצוות.
זה גורלו של כל בעל תשובה ואת מתקרב לתשובה בהתרחקותך.
קבלי זאת בחיוך ובהבנה ותמשיך לקיים את כל דברי השולחן ערוך ובכלל להתרחק מבנים מאד מאד
בברכה דוד לוי