שאלה
בס"ד
לרב שלום!
רציתי לעמוד על נקודה שמטרידה אותי בשתי שאלות.
1:
כידוע, אדם צריך להיות וותרן ובעל מידות טובות ומאוד חשוב לעבוד על מידות ולשפרם תמיד.
מאידך, כשאתה מסתובב כל הזמן בחברה של אנשים וביניהם אנשים מתנשאים ואנשים תחרותיים וכו' איך ניתן לשמור על זה?הרי אם תהיה כזה(בעל מידות) "יאכלו אותך"(אני מדבר מניסיון)והאם בכלל צריך לשמור על זה?זה יכול להוביל אדם למצב של כפירה אם הוא יהיה עקשן בדרך הזו ויראה שכל כך פוגעים בו. אולי צריך דווקא להתמודד ולא להיות וותרן כל כך בין אנשים.
2:
איך אני יכול לדעת אם זה נובע באמת מתוך בחירה להיות וותרן ולהיות בעל מידות כלפי החברה או שזה בכלל נובע מחולשה ולא מבחירה(ואז וודאי שהפתרון הוא לעבוד על החולשה ולראול מניין היא באה כדי להגיע למצב של בחירה)?
מתנצל על השאלה המסובכת..
תשובה
שלום רב
חז"ל למדו אותנו שיש להיות מה"נעלבים ואינם עולבים". צריך להשתדל ככל יכולתנו לדעת לוותר לחבר, ומתי עדיפה השתיקה על פני התגובה.
אך מן העבר השני אנו יודעים שיש לנהוג עם הנבל כנבלתו, כדי למנוע ממנו "לאכול אותי". דוד המלך לימד אותנו שיש לנהוג "עם נבר תתבר ועם עיקש תתפל". אין דמותו של היהודי השומר תורה ומצוות כאדם חלש וחסר כוח, שכולם מבזים אותו ברצונם. דמות היהודי צריכה להיות של אדם חזק ברוחו וכוחו, שיודע להשיב למבזים אותו כשיש בדבר צורך.
איך מנווטים בין השניים? ע"י זכירת העיקרון היסודי, שגדול השלום. הקב"ה מוחה את שמו במי הסוטה בשביל השכנת שלום. יש ללמוד מתי צריך לשתוק בפני המעליבים, ו"לבלוע" את העלבון, ומתי התגובה היא זו שתועיל יותר ותגרום לקידוש ה'. כאשר פועלים מתוך עיקרון השלום, שיכול להתקיים רק כאשר שני הצדדים מרוצים, אז יודעים מתי לנהוג כך ומתי לנהוג אחרת.
אריאל
(המשיב אינו רב)