שאלה
יש לי לפעמים בתפילה מחשבות שלא קשורות לתפילה ואני יודעת שזה לא בסדר אבל אני מתקשה להפסיק את המחשבות . אחרי זה אני מרגישה שאני נחותה - אני לא יכולה לעשות משהו שנדרש ממני .
האם יש משהו שיכול לעזור לי בעניין?
תודה.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
התופעה שאת מתארת היא נורמלית.וידועה ואפילו צפויה ויש לה פתרונות.
המוח שלנו עסוק בהמון תחומים כל הזמן .
המוח לא מפסיק למיליונית השניה את הפעילות שלו. והוא מבצע המון המון פעולות בו"ז (בו זמנית).
התפילה היא בעצם ניקוי של המוח והלב מכל המחשבות "עד כמה שאפשר " וריכוזם לעבודת הלב .
ולא סתם התפילה נקראת עבודה שבלב כי הפתרון נעוץ ב עבודה קשה ומאומצת המצריכה אימון איטי ומתמיד.
"קשה באימונים -קל בקרב" .את צריכה להתחליל להתאמן כל פעם על חלק קטן מהתפילה שבואת משקיעה את כל כולך בעוצמה שלריכוז.
וכל אדם יכול להתרכז בצורה אחרת ובתנאים סביבתיים שונים.
כמובן שכדאי ללמוד קצת על התפילה ולדעת את פשוטם של המילים. וכך לאט לאט תוסיפי עוד קטע ועוד קטע עד שתרגישי שאת מסוגלת לשלוט במחשבות ולרכז אותם לעבודה שבלב.
יתכן שכדאי לך ללמוד קצת לפני התחלת התפילה.
עייני בדבריו המאלפים של השולחן ערוך אורח חיים סימן צח סעיף א
המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו;
ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, ק"ו =קל וחומר= לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות.
וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.
ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש.
הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו (הר"י ריש פרק אין עומדין). ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבהכ"נ, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום (בנימין זאב סי' קס"ג ואגודה פ' כיצד מברכין). "
בהצלחה,
עוזיאל