שאלה
שאלות
לכ' הרב שלום: סליחה על ההפרעה
א.
במה מתבטא יהודי בעולם כיהודי כאשר הוא אינו לומד תורה ומשתדל לקיים את כל המצוות בכללן. כלומר: מה משמעות הסגולה בזמן שאינה מופיעה או שמה היא כן מופיעה ואם כן – היכן? וכיצד נבין את אמרת רס"ג אין אומתנו אומה אלא בתורתה?
ב.
האם יהודי שהסתאב וניתן להגדירו כפושע – לאו דוקא עבירות של בן אדם למקום אלא אפילו גנב רוצח וכו' – האם עדיין היחס היחס אליו צריך להיות כאל יהודי (ולא רק מצד הרצון להחזירו למוטב) – השאלה כלפי אחר אבל כל אחד ואחד כלפי עצמו – היכן יהדותו כשמקיים עבירות וכיצד עליו להתייחס אל עצמו?
אם כן מופיעה יהדותו \ יהדותי \תינו גם בזמן חטא במה זה מתבטא ובמה הננו עדין שונים\ גבוהים מן הגויים (אם בכלל). ובמיוחד ביחס לגוי צדיק כאשר אין הכוונה לחסיד אומות העולם אלא סתם לגוי תמים וישר (אם יש דבר כזה וכמדומני שהמציאות מוכיחה שכן – האם?)
ג.
כיצד אפשר להעמיק בנקו' שארץ ישראל מקרבת אותנו לה' וחו"ל מרחיקה או בלשון אחרת – טהרה וקודש מול טומאה – חיים מול דלדול חיים ומוות (כהגדרת הכוזרי את הטומאה) אומנם ברור כי תוצאת הגלות הייתה גל של עצמות יבשות ואין הכוונה דוקא לשואה אבל עדיין עינינו רואות אנשים היוצאים לטיול בחו"ל וטוענים שמהמפגש עם הטבע (הטמא לכאורה) הם קיבלו רוממות רוח וקרבה לה'. - כיצד?
ד.
האם להתקרב אל ה' לבד ביני לבינו ולא דרך סגולת ישראל וארץ ישראל יסודה בכפירה או רק פספוס של עיקר העבודה? והאם זה בכלל אפשרי?
ה.
כיצד ניתן לחזק את האהבה ליהודים יראי שמים הגורמים לחילול ה' – יחידים פשוטים ורבנים ות"ח חשובים? ואפרט – יש ציבור שהמפגש שלי איתו תמיד מניב פירות רקובים – אני נפגש עם קלקול במידות של בן אדם לחברו\ חשיבה מצומצמת ובלתי מעמיקה הגורמת להרחקת אחרים ופספוס מטרות רבות אחרות אותן יכולנו להגשים\ השתמטות מעול ציבור \ מאיסה בציבור ש"אינו יודע מימינו ומשמאלו" (אני חושב שמובן למי התכוונתי).
כיצד אוכל לחזק בליבי את האהבה ליהודים אלו אשר גם ברמה האישית הפשוטה הם דוחים אותו (עם כל הבוטות שבמילה זו) יודע אני שעלי להעמיק את ראייתי אך לאן?
אדגיש כי איני מתייחס אליהם מתוך מפגשים מצומצמים קטנים אלא מפעמים רבות וגם בפעמים בהם חשבתי שמצאתי נקודת אור היא התבררה למפרע או בצורה מפורשת או מתוך ניתוח וחשיבה כטוב הנובע מתחמנות
תשובה
שלום וברכה
א. יהודי מתבטא בעולם גם אם אינו שומר את המצוות שתיארת בשלוש משמעויות. ראשונה בהן היא דברי חז"ל ש"אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" – אין דבר ד' בא לידי ביטוי רק במצוות פורמליות, וגם החתירה למוסריות טבעית היא יסודית מאוד לאופי היהודי. עניין שני הוא העובדה שהוא פועל למען האומה הישראלית, ועל כך כתבו חז"ל והוציאו את הפסוק "חבור עצבים אפרים – הנח לו" ממשמעותו הפשטית ודרשו אותו על כך. המשמעות השלישית נוגעת להיות אבר בכנסת ישראל במשמעות הסגולית הנפשית הפנימית של האומה.
ב. היחס אליו ממשיך להיות כאל יהודי, בשל העובדה שיהדותו אינה נובעת מבחירתו הטובה ועל כן אינה תלויה בה, אלה היא עניין סגולי, שלא ניתן לאבדו על ידי בחירה רעה. מובן כי היחס שלו לעצמו חייב להיות קשה, בשל העובדה שאין הוא מוציא מן הכח אל הפועל את סגולתו המיוחדת, אולם סגולה זו ממשיכה להיות קיימת. הייחוד בינו לבין הגוי הוא בדיוק בתחום השאלה עד כמה מעלתו הסגולית תלויה בבחירה.
ג. ההבחנה בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ אינה עוסקת ביציאה לזמן קצוב, ואף אינה עוסקת בדרך כלל באדם הפרטי, אלא אם מדובר ביחידי מעלה, שגם שהוא קצרה בחו"ל פוגעת בהם. היא עוסקת בשאלה מקומה המרכזי של האומה, ואנו רואים בחוש את ההבדל בין האומה הישראלית בשעה שהייתה בגלות לבין דמותה ועוצמתה משעה שבאה לארץ.
ד. בקשת הקשר הישיר ללא ארץ ישראל וללא האומה אפילו אינה כפירה – היא פשוט לא קיימת לגבי האדם היהודי. זהו ה"כרת" של זה שאינו מביא קרבן פסח ואינו מצטרף לאומה הישראלית, וזו גם המשמעות של גירוש דוד המלך מהסתפח בנחת ד' בשל הגירוש מארץ ישראל.
ה. אני לא יודע למי אתה מתכוון. אני כן יודע שהכוונה הזו היא לא טובה – לא לאלה שאתה רואה אותם כך, ולא לך בהתמלאות ברגשות מעין אלה. יש צורך בהרבה דרכי התמודדות – מהקביעה הסובייקטיבית שלך שאתה תתבונן על הטוב בלבד ותהיה חבר להם לדברים הטובים שבהם על אף כשלונותיהם, ועד לראייה האובייקטיבית המציירת את המציאות עצמה בצבעים יותר ורודים ומאירים מאשר היא מצטיירת בפעם הראשונה. לא מצאתי ברכה מרובה בהתבוננות בקלקולי בני אדם, אלא במקום בו אתה מוכן להיות המתקן – ראשית את עצמך, ולאחר מכן קורא לתיקון של אחרים.
כל טוב