שאלה
שלום לכבוד הרב,
לא מזמן הייתי בשבת מבית הספר ובאחת היחידות במדריך דיבר על מוסר.
הוא אמר שנכון, מוסר זה דבר חשוב, אבל זה לא מה שצריך להנחות אותנו, אחרת נגיע למצב שבו נתעוות ע"י המוסר הזה שלנו, כמו הנאצים שהרגו מיליוני יהודים בשואה, ע"פ מה שהמוסר שלהם הכתיב להם.
זה מפחיד.
כי אצלי המוסר הוא הדבר העיקרי שמנחה אותי. זה מה שעזר לי לקום ברגעים קשים - המוסר, הרגש, המצפון, המחשבה, האמונה בעצמי - זה מה שהחזיק אותי.
לאחרונה אני מרגישה שכל כך התחזקתי, אני מרגישה יותר בטוחה בעצמי, יותר.. מבוססת.
ועכשיו המדריך הזה בא ואומר שכל זה מעוות, שזה יסתיים לא טוב, שזה שגוי.
אני לא יודעת מה לעשות, כבר ניסיתי לחשוב על זה הרבה, כמו כל שאר הדברים שבסופו של דבר הבנתי והמשכתי הלאה, אבל זה מעין מבוי סתום.
הוא חסם לי את כל היציאות. אני לא יודעת לאן ללכת עכשיו.
לאלוהים, הרב יגיד? אני לא יודעת איפה הוא, אני כבר לא יודעת אם אני באמת מאמינה. אני חושבת שאני רק אוהבת את הרעיון שאני מאמינה אבל באמת..
אם אני אתפלל עכשיו, זה בגלל שאני מאמינה בפסיכולוגיה של התפילה ולא באל עצמו.
אני לא יודעת אם הוא באמת שם.
אני לא יודעת במה להאמין עכשיו.אני לא יודעת ע"פ מה ללכת. ע"פ המוסר לא. ע"פ ההלכה?
ההלכה לא כל כך הגיונית או מובנת לפעמים. אני לא מצליחה להתחבר לזה מספיק כדי לעשות את זה.
תודה רבה
-אורן
תשובה
בסד
שלום רב.
אני מניח כי המדריך דיבר על ההבדל בן מוסר [אנושי] ל[מוסר אלוקי]....
אבל אין להתכחש למוסר הפשוט הטיבעי שישנו בטבע בכלל ובמין האנושי בפרט.
למשל אמרו חכמנו כי ,"אלמליא ניתנה תורה ההינו למדים צנעות מחתול נאמנות זוגית מיונה וחרצות מנמלה.."
(אי אפשר לפסול סתם את המוסר הטבעי סתם ככה..)
גם אברהם אבינו למד[וקים את התורה לפני שניתנה ,] מעצמו מהמצפון שלו וחשב על המוסר הפנמי אישי שלו ...ואכן הוא תאם את מוסר התורה ..שתינתן לבניו לאחר מאות שנים...
התורה מדריכה אותנו על פני העולם במהלך כל ימי חיינו.
אבל התורה והמוסר הולכים ביחד לעשות טוב ומצוות
וכך אומרת המשנה בפרקי אבות.."עשה רצונו כרצונך..."
[אנו נדרשים לתאם את המוסר והרצון שלנו שיהיה כמו של התורה..]
זו עבודה קשה ..שכל הרצון שלי יתאים לרצון השם...או נאמר פחות מפחיד ..שאנו נעשה את כל רצונותנו ומעשנו הפרטים ..לא פחות מרצונות שמים ...
או בדרך אחרת [שנתיחס למצוות כאילו הם רצונותנו.]
בהצלחה לכולנו!!