מוסר ומלחמה / האם הכיבוש משחית?

שלום לכן,
ראשית כל, לפני שנדבר על מלחמה ברצוני לדבר על שלום. אין עם שאוהב את השלום כמו עם ישראל. הברכה הגדולה ביותר בשבילנו היא "ונתתי שלום בארץ"(ויקרא כו,ו). את כל תפילותינו אנו חותמים במילים - "המברך את עמו ישראל בשלום". אנו תלמידיו של אהרון הכהן "אוהב שלום ורודף שלום", ומאמינים ש"אין כלי המחזיק ברכה לישראל אלא השלום".
מלחמה אינה אידאל אצלנו, אלא הכרח לא טבעי. מלחמה היא נגד טבענו, אנו אוהבים עדינות ולא אבירות. אך כאשר ריבונו של עולם יוצר הכרח, אנו לובשים את "בגדי עשיו" לעת צורך ונלחמים בכל תוקף.
וחשוב להדגיש - מלחמה אינה זמן בו אנו מניחים את המוסר בצד, ונוטלים בידינו את החרב. כשאנו נלחמים, אנו עושים זאת מכוח המוסר, הצדק והיושר, במגמה להביא את הטוב לנו ולעולם כולו. איננו מודרכים על ידי נטיות לב אנושיות, מוסר מדומה, אלא על ידי מוסר אלוקי מבורא עולם, מקור האמת, הצדק והמוסר. כל מלחמותינו מטרתם להביא לעולם את הצדק והאמת הזו, ובכך להיטיב לכל האנושות, ולכן יש לנו הבטחה מבורא עולם שהמלחמות וההכרח להרוג, לא יפגעו בטבענו העדין ובנפשנו הזכה, כמו שמסביר אור החיים הקדוש על הפסוק "ונתן לך רחמים ורחמך" (דברים יג,יח), עיינו שם.

ולאחר הקדמה זו, ניגש לעניין.
הויכוח ביניכם בנושא המוסרי נמצא כיום בשורש הבעיה הבטחונית - מדינית שלנו. כיוון שבאמת צה"ל יכול לחסל בתוך מספר ימים מועט את כל הרשות הפלשתינאית, אלא שישנה בעיה מוסרית האם נכון לעשות כך ולהפסיק את הטרור והריגת אחינו הישראלים או שמא מכיוון שנצטרך לפגוע באוכלוסייה פלשתינאית גדולה מאד – אסור לנו לעשות זאת.
הויכוח נובע מערבוב מושגים קרובים אבל שונים מאד במהות: מוסר פרטי ומוסר לאומי.
כאדם פרטי אין לך זכות לפגוע בשום אדם בעולם, אפילו אם הוא מנסה לעשות לך עוול כל שהוא. לדוגמא: אם ילד זורק אבנים בשכונתו ופגע ברכב, אסור בשום אופן לבעל הרכב ללכת ולפגוע בילד, אלא עליו לפעול בדרכים המקובלות (לפנות להורים או לרשויות המוסמכות וכדו').
אולם כאשר הילד שזורק האבן אינו סתם ילד אלא הוא משתייך לעם אויב וזורק את האבן כחלק ממלחמה כוללת של האויבים בישראל, הרי צה"ל צריך וחייב למנוע מהילד לבצע את מעשהו אפילו אם יצטרכו לפגוע בו, כיוון שזו מלחמה לאומית של עם כעם.
חז"ל אומרים:" הטוב שבגויים הרוג" (מסכת סופרים ט"ו.) והרי זה נראה מאמר מאד לא מוסרי, מדוע להרוג אדם טוב? ויותר מזה, הרי נפסק בפירוש שאסור להרוג גויים (סנהדרין נ"ז. רמב"ם הל' רוצח פ"ב הי"א)?
אלא מסבירים הראשונים שמאמר חז"ל זה נאמר בשעת מלחמה בלבד (תוספות מסכת עבודה זרה כ"ו: ד"ה "ולא מורידין", וכן נפסק בסמ"ע ח"מ סי' תכה).
בזמן מלחמה אי אפשר להבחין בין טובים לרעים, בין חיילי אויב שהיו מעדיפים לשבת בביתם ולא להלחם בנו, לבין חיילים מלאי שטנה אנטישמית. אין לנו כדורי רובה מיוחדים היודעים לזהות מי הוא חייל נחמד ומי שונא גדול שלנו.
בזמן מלחמה האויב הוא לא רק צבא האויב אלא כל האוכלוסייה שתומכת בו.
עיקרון זה של הבחנה בין מוסר פרטי למוסר לאומי קיים בכל העולם, לכן בשביל לסיים את מלחמת העולם החליטה ארה"ב להטיל פצצת אטום על אוכלוסייה אזרחית שלימה בעיר הירושימה והרגה על ידי כך המוני בני אדם – אולם בזה נסתיימה המלחמה.
דוגמא נוספת: במלחמת שלום הגליל ראו חיילי צה"ל בית מסוים וחשדו שיש בו מחבלים, והיו צריכים לפוצץ את הבית כולו. אולם בפתח הבית עמדה אישה בהריון עם תינוק בידיה. ודאי שמוסרית זה נראה לא טוב לפגוע בה. לכן רחמו החיילים ועזבו את המקום. ובאותו רגע שהפנו את הגב, יצאו המחבלים והרגו הרבה חיילים. גם במקרה זה היה ערבוב של רגש המוסר הפרטי שבא במקום המוסר הלאומי.
זו הסיבה שאנו מצווים בתורה למחות את זכר עמלק לגמרי וכך נצטווה שאול המלך (שמואל א' פט"ו פסוק ג'): "עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אישה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור". אף על פי שעולל ויונק חפים מפשע, בכל אופן הציווי על עמלק הוא מלחמת חורמה, שהרי הוא עם לאומי שמתנגד לקיומו של עם ישראל באופן מוחלט (הערה: מלחמת עמלק זו סוגיא רחבה, שראוי להעמיק בה יותר, אך אין זה המקום).
וכך עשה גם כן יהושע ביריחו (יהושע פ"ו פסוק כ"א): " ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אישה מנער ועד זקן ועד שור ושה וחמור לפי חרב." ועוד דוגמאות רבות בתקופת דוד המלך.
אם כן, במלחמתנו הנוכחית כנגד הערבים, אם צה"ל ינקוט ביד תקיפה כנגד כל האוכלוסייה הערבית פלשתינאית, אין בזה "ענין של ירידה מוסרית אישית" כפי שכתבתם, אלא אדרבא כל פעולה אמיתית נכונה למגר את האויב, הנה מוצדקת ומוסרית.
כמובן שגם בזה נשתדל להמנע מפגיעה באוכלוסייה ככל שניתן. אבל אם לא ניתן אין בכך ירידה מוסרית כלל.

אלו הם קוים כללים בנושא. אנו ממליצים לקרוא עוד בעניין - מאמרים רבים נכתבו בנושא זה:
א. בעיטורי כהנים גליון 37, מאמרו של הרב אבינר.
ב. בתחומין כרך ד' ישנם מספר מאמרים בנושא, וביחוד מאמרו של הרב יעקב אריאל:" חרבות ואתים".
ג. יש ספר שלם בנושא: "ערכים במבחן מלחמה- מוסר ומלחמה בראי היהדות".
ד. בספר "עמוד הימיני" - הרב שאול ישראלי, עמ' קסח'-רה' (סכום הדברים של כל פרק נמצא בסופו. והסיכום הכללי נמצא בסוף בעמ' רה').
ה. בספר "החיל והחוסן", עמ' 100, 128 .


בברכה,
גולן, חברים מקשיבים.