שאלה
שלום,
לאחרונה בלימוד מסילת ישרים בפירושו של הרב אבינר נראה שרוב המוסר ביהדות הא בין אדם למקום וכמעט לא מוזכר שם בין אדם לחבירו האם מפה אני למד שכדי להיות אחד מגדולי ישראל עליי להתמקד יותר בעצמי ברוחניות שלי ובמצוות של בין אדם למקום מאשר במוסר האנושי? האם גדולי ישראל כמו הרמב"ם ריה"ל וכו' היו עסוקים בעולמם הפנימי ופחות התמקדו במוסר האנושי ? או שגם זהו חלק חשוב בעבודת המידות להתעלות גם במוסר האנושי ולהוסיף עליו כשם שאני מוסיפים במוסר האלוקי?
תשובה
ברור שהמוסר האנושי הבן אדם לחבירו הוא הבסיס. מישהוא לא בן אדם ולא יודע כיצד להתיחס לבני אדם, כל ה"בין אדם למקום" שלו- אינו אמיתי.