שאלה
לגבי השיעור שנמסר באתר "לב הדברים" "לא בחיל ולא בכח", שהרב שם מסביר כל כך בטוב טעם על מקום הרצון והבירור רציתי לדעת מה מקום הרצון של האישה מול בעלה.
תשובה
מערכות יחסים, בפרט בין בני זוג, בנויות לעיתים קרובות באופן לא מודע על תבנית של שליטה וריצוי. שליטה פירושה שאני אשיג את מה שאני רוצה בלי התחשבות ברצון של השני, בכוחנות, בהפחדה גלויה או סמויה. וריצוי , לעומת זאת, הוא ויתור על רצוני והגררות (בדרך כלל מתוך פחד) לעשות מה שהשני רוצה. אבל כמובן שיחסים כאלו אינם מאפשרים קשר אמיתי ויוצרים בדידות, ריחוק וכעס אצל שני הצדדים.
אם רוצים לבנות יחסים אמיתיים העיקר זה להחליט שנותנים אמון. מי שטוען שאי אפשר לתת אמון בשני בגלל שהוא טועה ולא מושלם – צודק. בתור מלאכים אי אפשר לתת בנו אמון, אבל בתור בני אדם – אפשר. ואמון אנושי פירושו: לא משנה מה עבר ועובר עלי, אני יהודי, וזה אומר שבבסיס שלי אני טוב ובאמת רוצה רק טוב ובגלל זה אין שום ספק שאזכה לכל טוב, אף על פי שאני עושה ואעשה מלא טעויות בדרך. ואותו הדבר בדיוק בן הזוג שלי! טוב, רוצה טוב ויזכה לטוב, לא משנה מה יעבור בינינו. הכי חשוב שכל זה רק עניין של החלטה ולא תלוי לא בחינוך ולא בכישרונות ולא בחכמה. רק בהחלטה: אנחנו נצליח להיות קרובים ומאושרים באמת! ואפילו שאנחנו עדיין רחוקים משם, מיד ברגע שיש החלטה לתת אמון ולא חושדים זה בזה בכוונות זדון, אפשר להתחיל לתקשר. חלק ארי בתקשורת הוא ביטוי חופשי ומשוחרר של צרכים ורצונות בכל התחומים, עוד לפני שמתארגנים על מה נכון ומה כדאי. פשוט לבטא את הרצונות ולתת את כל המקום והכבוד לעובדה שזה מה שאני רוצה וזה מה שבן זוגי רוצה. אחר כך אפשר להגיע יחד להבנה מה נכון בכל פעם. אם תמיד עושים רק מה שאחד רוצה זה שליטה. אם לאחד קר ולשני חם, אפשר פעם לסגור את החלון ופעם לפתוח. אם אחד אוהב לצאת והשני אוהב להישאר בבית, אפשר פעם לצאת ופעם להישאר בבית. לחבר בין הרצונות זה בעצם סוג של ריקוד בשניים. לשלב את התנועות. זה אושר הרבה יותר גדול מאשר לרקוד לבד. כך בדיוק מתאר הרמב"ם להלכה את החיבור הקדוש בין איש לאשתו: "ברצון שניהם ובשמחתם" (רמב"ם יד החזקה הלכות דעות פרק ה' סעיף ד'). ברצון שניהם! לא ברצון אחד מהם שהשני נכנע לו.
"רצון שניהם" כולל גם ריצוי קדוש. ריצוי קדוש פירושו שאדם בוחר, מתוך הכרה וברצון טוב, לוותר הפעם על הרצון שלו, כדי לתת מקום לרצון של השני. לא מתוך חוסר ברירה או פחד, לא מתוך חוסר מודעות, אלא בהכרה מלאה וברצון טוב.
ריקוד דומה בין רצונות שונים מתקיים גם בחינוך ילדים. לתת לילד תמיד רק מה שהוא רוצה הופך אותו לשתלטן שעסוק רק בעצמו ונדמה לו שהכל מגיע לו. ומצד שני - להפעיל אותו רק לקיים רצון הוריו בלי שום רצון עצמי משלו, הופך אותו לבובה מרצה, בלי שום חיות ושמחה ובחירה אמיתית, שברגע שרק יוכל, יגלה את רצונו ויבעט בכל מה שרצו ממנו.
הנכון הוא - להנהיג אותו לבטוח ברצון הוריו שנותנים לו גבולות בטוחים של אסור ומותר מצד אחד, ולתת לו מרחב בחירה משלו לגלות ולפעול על פי רצונו ובחירתו שלו בתוך הגבולות של רצון השם והוריו.