מה לכוון בקיום מצוות ?

שלום!
הכוונה הבסיסית שצריכה להיות בעשיית מצוה היא, שאני בא לעשות רצון ה' שציוונו על מצוה זו. אפילו אם זו מצוה שאיני מבין כלל מה טעמה, מספיקה הכוונה הזאת – שזהו רצון ה' (ראה בשו"ע, סימן ס' סעיף ד').
אמנם כדאי ונכון ללמוד על המצוות ולהבינם עד כמה שאפשר. בין אם זה לימוד כללי על התורה והמצוות – מהי מטרת התורה ולאן מובילות המצוות את האדם. ויש הרבה ספרים שעוסקים בזה. ובין אם לומדים על מצוה מסויימת, כגון שבת, תפילין או תפילה. כאשר אדם מבין יותר את המשמעות העמוקה של המצוות, הוא מקיים אותן בדבקות גדולה יותר, וגם ההשפעה שלהן עליו גדולה יותר. למשל: אדם שנותן צדקה, מכוון שזו מצות ה', והוא גם מבין כמה שהצדקה חשובה ושבזה שאנו נותנים לאחֵר אנו דומים יותר לקב"ה – שנותן ועוזר, וכו'.

הכוונות שדיברנו עליהן עד כה, אינן לטובת עצמי. כמו שאמרת, אין ראוי לכוון לטובתי האישית, ודבר זה נקרא 'לא לשמה'. אמנם גם אדם העושה מצוה כדי שיזכה לעולם-הבא או כדי שינצל מגיהנם וכדו', זו בודאי מצוה, כיוון שגם הוא יודע שזו מצות ה'.
רבותינו מדריכים אותנו שאם בתחילה האדם מתקשה לעשות מצוות 'לשמה' – יש לו לעשות שלא לשמה, ועם הזמן הוא יתעלה ויעשה לשם-שמים .
לאחר כל מה שאמרנו, יש לזכור שבודאי המצוות גם טובות לנו ועושות אותנו טובים וישרים יותר, "לטוב לנו כל הימים" (דברים ו'). אפילו מי שכבר הגיע למדרגה של עבודת-ה' לשמה, אין בעיה שישמח כשמקיים מצוה במה שהיא נותנת לו. העיקר הוא שיֵדע שהבסיס של המצוה הוא רצון ה'.

בהצלחה,
יוני, חברים מקשיבים