מה כן צריך לעשות בתשעת הימים ?

ב"ה



ברכה ושלום.


החיים זורמים כרגיל לבד ממה שאסרה לנו ההלכה על מנת שנזכור ונזכיר את מה שאירע לאבותינו ולנו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו.
ולכן העסקים צריכים להיות כרגיל אבל העיסוקים צריכים להיות ברוח הימים האלו:
למעט בשמחה על כל מה שמשתמע מכך .ומפורט בהלכות.

אני חושב שכדאי בימים האלו לנסות לגרום לתיקון במה שחטאו אבותנו וחטאנו אנו.
להרבות אהבה אחווה שלום ורעות.
זו משימה קשה!!!
בדיוק כפי שהיה קשה בסיפור על קמצא ובר קמצא לוותר לבר קמצא ולהשאירו בסעודה.
הניסיון של אותו הדור על כל שכבות העם כולל הרבנים היה באותו מעמד האם יוותר לבר קמצא?
אבל כולם כולל הרבנים שלא עשו שום דבר לתיקון המצב החברתי וכך התגלגל הדבר ונחרב בית המקדש.

אבל השם דורש מאיתנו עבודה גדולה על המידות.
שהרי כל יום ויום אדם ניתקל בניסיונות אין ספור שהשם מנסה אותו .והלוואי שהאדם יעמוד בניסיונות אלו בחיי היום יום כי העמידה בניסיון מרימה את האדם לגבהים אדירים ולעוצמות רוחניות גדולות.

כשיש קילקול חברתי הרי שהקילקול מחלחל במהירות וגורם להרס נוראי.ואם לא קמים ועושים משהוכדי לעצור וכדי לתקן הרי שנעשינו שותפים לקילקול.
הנה לך ספיר מזעזע שדרכו ניתן לראות עד היכן ניתן להגיע אם לא עוצרים הזמן הנכון.

תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נח עמוד א

"ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו":
מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה. פעם אחת הוצרך (רבו) ללות, אמר לו: שגר אשתך אצלי ואלונה, שיגר אשתו אצלו, שהה עמה שלשה ימים. קדם ובא אצלו, אמר לו: אשתי ששיגרתי לך היכן היא? אמר לו: אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך. אמר לו: מה אעשה? אמר לו: אם אתה שומע לעצתי גרשה. אמר לו: כתובתה מרובה, אמר לו: אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה. כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: בא ועשה עמי בחובך. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתם גזר דין. ואמרי לה: על שתי פתילות בנר אחד.





עייני גם בתשובתי: מה לתקן ?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=20812






בברכה,





עוזיאל



.