שאל את הרב

מגורים אצל ההורים

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 25/01/09 20:55 כט בטבת התשסט

שאלה

שלום,

אני נשואה כבר שנה וחצי בערך ויש לנו ילד מקסים ב''ה.

אנחנו גרים בטכניון מאז שהתחתנו, חמי נפטר חודש לפני החתונה...

בסוף השנת הלימודים הנוכחית אנחנו צריכים לעזוב כי הוא מסיים את הלימודים :( באסהההההה

הוא רוצה שנעבור לגור אצל אימו שחיה לבד.

ואנני מוכנה בשופ פנים אופן, אני לא מרגישה בנוח אצלה ואני לא מתה להיות אצלה בבית...

אני מנסה לדבר עם בעלי ולהוריד אותו מהרעיון שנגור אצלה והוא לא מוכן... הוא אומר שזה יעזור לנו המון כלכלית ולי לא אכפת, אני לא יודעת מה לעשות אני ממממשששששש לא רוצה לגור שם.

הוא חושב שאני רוצה לגור ליד הוריי אמרתי לו שאני לא רוצה העיקר שניהיה בבית משלנו שיהיה לי נוח לעשות מה שאני רוצה בו.

כבוד הרב תעזור לי בבקשה.

תודה

תשובה

שלום וברכה

קשה לי לייעץ לך באופן ממשי, כי אני לא מכיר את מערכת היחסים ביניכם.

במקום תשובה, אשלח חלק מספר שפורסם זה עתה, ואם תישארנה שאלות – אנא חזרי:

עזיבת איש את אביו ואת אמו כרוכה בתהליך שני והוא התקשרותו באשתו. אף הוא מקופל בדברי התורה "יעזוב איש את אביו ואת אמו", וברווח שבין עזיבה זו לדביקותו באשתו המתבטאת בסופו של דבר בהיותם בשר אחד. התקשרותו באשתו והתקשרות אישה בבעלה ממשיכים את מהלך העצמאות והאוטונומיות של בני הזוג.
עיקרון זה מקדים את מחויבות הבעל לאשתו ואישה לבעלה למחויבות כלפי ההורים. כך כותב כדבר פשוט בעל השבות יעקב "...וכיון שהיא מקפדת על זה א"כ ניחא לו יותר ברצון אשתו מאביו וסמך לדבר על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו..." (שבות יעקב ב, צד* במקרה הספציפי שם עיקרון זה אינו מיושם). כך ביאר החת"ם סופר שיעקב אבינו לא נענש על כך שהיה בבית אביו (ה, חו"מ, ט). כך פסק בעל הציץ אליעזר כדבר פשוט כי תביעת אישה שבעלה לא יהיה כרוך אחר אמו היא תביעה צודקת ואלמנטרית: "...ולדברי האשה וטענותיה כי אמו היא הגורמת להפרת שלום הבית בינה לבין בעלה, ודורשת רק שלום בית ושלא יהא כרוך אחר אמו, וצודקת בדרישתה זאת ככתוב: על כן יעזוב וגו' ודבק באשתו".
יש אפוא לפסוק כי המחויבות ההדדית של איש לאשתו ולהפך קודמת לכל מחויבות אחרת שלהם. מדובר בהיקפים רבים של מחויבויות. בראש ובראשונה קודמת עזיבת איש את אביו ואת אמו ודביקותו באשתו למצוות כיבוד אב ואם. אף כאן יש להדגיש כי קדימות זו אינה עוקרת ממקומה את חובת הכיבוד ההדדית, והעובדה שחובת הכיבוד היא שנייה בסדר המחויבויות אינה הופכת אותה להיות שולית. שנייה בסדר אינה משנית בחשיבות.
בני זוג שזה עתה נישאו מוצאים עצמם פעמים רבות לכודים בין הצורך שלהם בבניין עצמם ובין התביעות הבאות מצד ההורים. לעתים ההורים דואגים מאוד ומבקשים לסייע לבני הזוג ולהגן עליהם מפני טעויות המתחוללות בקן החדש של ילדים שזה עתה נישאו* לעתים ההורים נמצאים במצוקה בשל הקן המתרוקן וחשים כי ללא מגע והדרכה של הילדים אין משמעות של ממש להיותם הורים* לעתים מדובר בתחושת ההורים שהם נתנו לילדיהם כל טוב, ועתה הם זכאים לתמורה ועוד ועוד. הצד השווה שבכל המצבים הוא המועקה הקשה המתרחשת בביתם של בני הזוג, שלא מאפשרים להם לעזוב את בית הוריהם, לטעות בטעויות שלהם, לדבוק האחד בשני וללמוד את עצמם. צודקים הם בני הזוג בשעה שהם מקדימים את ענייניהם שלהם לכל עניין אחר, ושהם עומדים בפרץ ויוצאים לעצמאות. עוד יבוא זמן והם ירחיבו מקום אוהלם, יפתחו את לבם ואת עיניהם לשוב ולהיות קשורים בעולם ההורים ומסוגלים שלא לראות בקשר זה דבר מה המונע בעדם מלהיות הם עצמם.
הדברים נכונים גם לגבי מעשה צדקה וחסד כלפי חוץ כאשר בן הזוג אינו מעוניין בכך, ועיצוב הבית כבית פתוח לרווחה כאשר הדבר מפריע לאחד מהצדדים. כל אלה הם עניינים היונקים מהקמת היסוד הבסיסי המשותף, ואינם באים לבטלו ולשחוק אותו ממקומו. לעולם קודם הגרעין היסודי של הקיום לעולם הסובב אותו.

כל טוב



כתבות נוספות