שאלה
במהלך לימודים לתואר ראשון באוניברסיטה מתבצע פרויקט גמר גדול בזוגות. כל זוג צריך לבחור פרויקט גמר, המנחה צריך לאשר ואז להחתים אותו על טופס ולשלוח לאחראי.
אותו פרויקט הובטח לשני צוותים שלא ידעו זה על זה. לצוות אחד זה הובטח כמה ימים לפני שהצוות השני התעניין בפרויקט. הצוות השני לא ידע שפרויקט זה הובטח לצוות הראשון עד לפגישה מקרית ביניהם. בפגישה מתברר ששני הצוותים סגורים על הפרויקט ואינם מעוניינים באף פרויקט אחר, ושלשניהם הוא הובטח ושניהם סברו שהוא כבר שלהם.
אולם המרצה מעונין עתה מסיבותיו לתת את הפרויקט לזוג השני.
האם צריך הזוג השני לוותר לזוג הראשון מפני שהם טוענים שזה הובטח להם קודם?
אם אחד מבני הזוג השני מעונין לוותר האם מותר לו לכפות דעתו זו על בן הזוג השני שאינו מוכן?
תשובה
שלום וברכה
בנושאים אלה יש לדון ראשית בשאלה מהו מישור הדיון – הדין או החסד.
במישור הדין, בעיקרון ההבטחה המחייבת לכאורה היא לזוג הראשון. זהו כלל ידוע בדיני קניינים, ובשל העובדה שההבטחה היא הנוסח המחייב בדברים מעין אלה ולא חתימה על שטר וכדו' – הזוג הראשון זכה בפרוייקט. ברם, אני לא קובע דבר מה מוחלט בלי לשמוע את שני הזוגות, אלא רק את העיקרון הכללי. הזוג הראשון אינו חייב לוותר על זכותו, ואילו הזוג השני אינו מוותר על זכותו כיוון שכאמור זכות זו אינה שייכת לו. גם המרצה אינו ראשי לוותר על הסכמה שהוא נתן לראשון אם הוא אכן נתן אותה.
כמובן שאין חובה לנהל את מערכת הקשרים במישורי דין. אפשר לוותר, ופעמים רבות זה הרבה יותר טוב.
כל טוב ושנה טובה