שאלה
כבוד הרב שלום, אני פונה אליך, כי אין לי למי לפנות, אני כ"כ מתביישת בבעיה שלי, וכ"כ קשה לי להגיד אותה לאנשים. אבל אני פשוט חיבת להוציא את זה. מקווה שתוכל לעזור לי, אני ממש מעריכה את זה. תראה, עד לפני כמה חודשים, הייתי דתייה פלוס, ז"א ממש דתיה, וממש בקטע של להתחזק כל הזמן, ולשאוף לעלות למעלה. אבל בחודשים האחרונים..כבר עוד מעט ארבעה חודשים, אני בקושי מתפללת, איבדתי את כל האמונה שלי בהקב"ה. אני יודעת כמה נורא להגיד משפט כזה, אבל באמת שקשה לי להאמין. כל זמן שהתפללתי, היה לי תקופות רעות בחיים, היה לי לא טוב, כל מה שהתפללתי בשבילו בתפילה, או שלא קיבלתי אותו (אני מדברת על שנה להתפלל על משהו, ולא כלום, שום דבר) או שפשוט היה לי את ההפך מהדבר. ביקשתי עזרה להורים שלי מבחינה כלכלית- כלום! ביקשתי קצת חוכמה בינה דעת- כלום! (אולי חוכמת חיים, אבל לא בלימודים) ביקשתי שיעזור לי לסלוח לאנשים- אני לא סולחת. שיעזור לי להפסיק להיות מי שאני- נהייתי גרועה יותר. ועכשיו שאני לא מתפללת, אז הכל הסתדר לי בחיים..נהיה לי רגוע..לפחות, אני לא מרגישה מפגרת, שאני מדברת למישהו, והוא לא מקשיב, לא מתייחס. היה לי רע. אני לא יודעת מה לעשות..קשה לי להאמין, אני כבר לא אומרת ק"ש על המיטה, מחוסר אמונה, שבאמת אני כותבת וקשה לי, ואני בוכה. אני לא יודעת ממה זה נובע..אבל אני ממש יורדת למטה מבחינה רוחנית. אני מתפללת רק בסניף שלי, כי חניכות שלי נמצאות שם, ואני צריכה לשמש דוגמא, ויש בזה מן הצביעות, זה ממש צביעות. אבל אין לי ברירה.. בתקווה שתוכל לעזור לי, ולהגיד לי מה אני אמורה לעשות! באמת שקשה לי! תודה רבה.. המשך שבוע טוב!
תשובה
מיכל יקרה,
אני מאד מבין את תחושתך.
אבל למה השם באמת לא תמיד עונה לתפילותינו?
אם ה' היה עונה לכל התפילות היינו טועים וחושבים שהכוח בעצם בידינו ולא בידיו. כאשר משה התפלל וביקש מה' להיכנס לארץ ישראל, ה' ענה לו: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג' כ"ו), שמבאר "בעל הטורים" את פירוש המילים "רב לך" – צריך שידעו שיש לך רב, כלומר שה' מעליך, ועל ידי שלא כל תפילותיך ייענו יהיה הדבר ניכר שקבלת התפילה תלויה רק ברצון ה' ולא במעלת התפילה או המתפלל, וכלשונו: "בזה יוודע שרב לך, כי אני רבך. כי כמה פעמים ניצחתני (בתפילתך) ועתה לא תוכל לנצחני".
כמובן שהיצר הרע רוצה להסביר לאדם שה' לא עונה לו מסיבות אחרות: ה' בכלל לא שומע ולא מתעניין בנו חלילה, אנחנו לא ראויים שהתפילה שלנו תתקבל ועוד דברים דומים שמחלישים את הדעת מלהמשיך ולהתפלל. אבל אם אדם יסתכל על חייו בכנות יראה שהטענות הללו הן חסרות כל בסיס. ה' וודאי שומע אותנו, והראיה היא שאם נאמץ את זיכרוננו ניזכר שהיו פעמים שהתפללנו וכן נענינו, אפילו במהירות ואפילו שלא על פי דרך הטבע. עובדה זו גם סותרת את הסברה שאני לא ראוי שתפילתי תתקבל. ודאי שאני לא ראוי, כלומר שאינני יכול לומר שממש מגיע לי ישועות בגלל מעשי הטובים. אבל גם בפעמים שהתפללתי ונעניתי לא הייתי ראוי, ובכל זאת נעניתי, נמצא שהמענה מן השמיים אינו תלוי בכמה האדם ראוי, אלא פשוט ברחמי שמיים. ועל זה הרי אנחנו סומכים בתפילתנו – על רחמיו ולא על זכויותינו. וכן מבואר הדבר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה ב': "נמצא, שכל מעשים טובים שלנו וכל התפילות – הכל מאיתו, ואין ראוי לחשוב לקבל שכר על שום דבר. ואף על פי שנראה, שעל ידי תפילותינו ותורתנו יהיה הגאולה, אף על פי כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו".
וכן נפסק להלכה ("משנה ברורה" הלכות תפילה סימן צ"ח סעיף ה'): "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בקשתי, כיוון שכיוונתי בתפילתי", כי אדרבא, זה מזכיר עוונותיו של אדם (שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכויותיו) אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו. ויאמר בליבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו, שהוא מתנהג בהם עם בריותיו".
ואם תשאלי - למה בכלל צריך לבקש שוב ולא מספיק פעם אחת? הרי זה מה שבעצם מונח בשאלתך - אם עד עכשיו לא ניענתי מדוע שאמשיך להתפלל?
ובכן, אם מטרת התפילה הייתה לספר לה' מה חסר לנו כדי שידע, הייתה מספיקה פעם אחת. אבל ה' הרי יודע בדיוק מה חסר לנו ומה אנחנו רוצים לומר. המטרת התפילה איננה "ליידע" אותו, אלא להתחנן על נפשנו. להשתמש בדרך שהוא עצמו יצר כדי שניצור איתו קשר.
אמנם, למרבית הצער, יש לנו עוונות שיוצרים חיץ ומסך מבדיל בינינו לבין ה'. קטרוגים שאינם מניחים לתפילותינו להגיע לפניו, כמו שכתוב: "הן לא קצרה יד ה' מהושיע ולא כבדה אוזנו משמוע. כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם" (ישעיהו נ"ט פסוק א', ב').
בחסדי ה', ולמרות העוונות המבדילים, נתן לנו ה' עצה איך להתפלל ולהיענות למרות הכל – ריבוי תפילה. וכך לימדו חז"ל: "אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל ברייה (בדין), אלא מבקש שיתפללו לפניו ויקבלם. ואפילו אין אדם כדאי להיענות בתפילתו, ולעשות עמו חסד, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, אני עושה חסד עמו' (מדרש תנחומא פרשת וישלח ט', שם וירא א'). וכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה: 'הרי אני מודיעך מקצת דרכי, כשאני רואה בני אדם שאין בהם שבח תורה ומעשים טובים, לא במעשה ידיהם ולא במעשה אבותיהם, רק שהם עומדים ומרבים בתחנונים, אני נזקק להם (נענה להם) , שנאמר "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם" (תהילים ק"ב י"ח)' (תנא דבי אליהו זוטא פרק ו').
את כוחה של ריבוי התפילה מצאנו אצל יצחק אבינו (ואצלו, לא בגלל עוונותיו חלילה, אבל בגזרת שמיים שיצטרך להרבות בתפילה), כמו שכתוב: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'". (בראשית כ"ה כ"א), שעל זה פירש רש"י: 'ויעתר - הרבה והפציר בתפילה'. ותרגם יונתן: "והפך יצחק בצלותיה רעותיה דקודשא בריך הוא ממה דגזר על אינתתיה" [והפך יצחק בתפילתו רצון הקדוש ברוך הוא ממה שגזר על אשתו]. והמובן מזה שעל ידי ריבוי הדברים דווקא הפך ושינה גזר הדין, וכמו שפרשו חז"ל: 'ויעתר - מה עתר מהפך את הגורן, אף ריבוי התפילה מהפך את הדין' (מגילה ט"ז).
וכן מצאנו בתפילת חנה, שכתוב בה: "והיה כי הרבתה להתפלל" (שמואל א' א' י"ב), ואמרו במדרש: 'מכאן שכל המרבה בתפילה נענה' (ילקוט שמעוני שמואל א' רמז ע"ח).
כוח זה, כאמור, איננו מיוחד לצדיקים בלבד, אלא הוא הוא כוחן המיוחד של כלל נשמות ישראל, כמו שכתב הנביא: "אל תיראי תולעת יעקב, מתי ישראל. אני עזרתיך נאום ה' וגואלך קדוש ישראל" (ישעיה מ"א פסוק י"ד). פירש רש"י: "משפחת יעקב החלשה כתולעת שאין לה גבורה אלא בפיה", ופירש המדרש תנחומא: "למה נמשלו ישראל לתולעת? לומר לך: מה תולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והוא רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה". ושוב נמצאנו למדים שכוח תולעת בפיה, אפילו מול עץ ארז אדיר, הוא רק בריבוי "עבודת פיה", בריבוי תפילה ובקשה דווקא.
ואם יהיה האדם חזק ואמיץ מאד מאד תמיד בתפילות ובקשות, בודאי סוף כל סוף יענהו השם יתברך (ליקוטי מוהר"ן ק"א), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שתפילה צריכה חיזוק, וכמו שכתוב: "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" (תהלים כ"ז י"ד), ופירש רש"י: 'ואם לא תתקבל תפילתך - חזור וקווה', וכן לעולם, עד שישקיף ויראה ה' משמיים (ברכות ל"ב).
סיבה נוספת להכרח ריבוי התפילה אנו מוצאים בדברי רבי אברהם בן רב נחמן בספרו "כוכבי אור" (פרק "אמת ואמונה" סעיף ט'). רבי אברהם מסביר,שבדרך הטבע כשאדם זוכה לישועה גשמית, זה בא במקום ישועה רוחנית, שכן בדרך כלל יש סתירה בין שפע גשמי לשפע רוחני.
לפי דבריו, רק ריבוי תפילה יכול לגרום לכך שאדם יקבל את מבוקשו בגשמיות ואף על פי כן הדבר לא יעמוד בסתירה להתקדמותו הרוחנית. ואלו הם דבריו: "אבל בעוצם התיקונים הנעשים על ידי תפילתו, יכול להיות שיתהווה אצלו כלי, עד שיהיה ביכולתו לקבל מאיתו יתברך גודל חסדו ורחמיו המרובים, עד שלא יזיק לו עוד ישועתו בגשמיות להצלחת נפשו ברוחניות, ולא יהיו נחשבים עוד לשני הפכים גם לחיוב דעתו יתברך, כי את שניהם יהיה ביכולתו לקבל אחר כך, כפי התיקונים שיהיו נעשים על ידי תפילתו".
אשמח לשלוח לך בדואר רגיל עוד חומר נוסף בנושא. את יכולה להכנס לאתר שלנו ולכתוב לי דרך שם את הכתובת הרגילה שלך.
חיזקי ואימצי
ארז
לאתר לב הדברים
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם