שאלה
שלום וברכה.
למה בעבר התייחסו לנשים כאילו הן סחורה?
האישה הייתה רכוש של אבא שלה. וברגע שנמצא מישהו שטוב מספיק בשביל אבא שלה, היא הועברה לרשות בעלה.
למשל בספר יהושוע מתואר שכלב אומר שמי שיכבוש איזה איזור מסוים ייקח את ביתו לאישה. כאילו היא פרס או משהו על ביצוע משימה כלשהיא בהצלחה.
לא חשוב מי האדם שיזכה בה? זה יכול להיות כל אחד!
ולמה הוא הבטיח דבר כזה בכל מקרה?
ואם היא לא רוצה?
והיו עוד הרבה מקרים שבהם האבא התערב בבחירת החתן של ביתו, יותר נכון לקח על עצמו את התפקיד.
למה זה היה ככה. והאם כשיבוא המשיח בעזרת השם תהיה מדיניות כזאת שוב?
תודה
תשובה
לא רק בעבר, אלא גם בהווה ישנם חוגים, בם ההורים קובעים לילדים עם מי להנשא ועם מי לא. אין זה צד שהילד "רכוש" הוריו, אלא מתוך דאגה שינשא לאדם ראוי לו.
כלב מבטיח את ביתו למי שילכוד את חברון בהסכמת ביתו ולא מתוך כפית רצונו עליה. גם שאול הבטיח את מיכל ביתו למי שיכה את פלישתים ואכן זהו פרס חשוב לדוד המלך לזכות באשה כמיכל ואם היא היתה ממאנת לא היה כופה עליה נישואין עם דוד, ורק משום שזו זכות גם לה הסכימה.
בנוגע לשאלה הכללית אני סבור שהורים (בעיקר בדורנו) חייבים להיות מעורבים אך לא המחליטים בנושא נישואי בניהם, משום נסיון החיים שצברו, וכדי להאיר את את עיני בניהם שלא פעם הולכות שבי אחר קסמי שוא.
וידוע הכלל "שבנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין" ואין חכם כבעל נסיון אע"פ שאין זו ערובה, אבל באופן כללי, טוב שהורים ידריכו את בניהם מה לחפש, כיצד להפגש, מהם השיקולים בבחירת בת זוג וכו'.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם