לימוד

שלום וברכה.
1. לעשה יצאת ידי ובה כי הרבה היום לא מכוונים. אמנם ראוי מאוד להקפיד על הלכה זו, ועדיף יותר (מסיבות טכניות) לומר את גילוי הדעת. מומלץ לך לרשום זאת בגדול על הסידור שאתה רגיל להתפלל ממנו, וכגון בעמוד הראשון שאתה פותח, וכך לא תשכח מלומר זאת.
2. היחס בין יראה לאהבה הוא רחב מאוד, ולא ניתן למיצוי במספר שורות בודד כמו פלטפורמה זו. ברור שצריך ללמוד תורה באהבה. אמנם לא תמיד מתחשק, ולכן ניתן ללמוד גם ביראה. עדיף לימוד ביראה מאשר ביטול תורה לחלוטין. אמנם אם היראה תגרום לביטול גדול יותר, וכגון שהדבר יבריח את הלומד מהתורה ואז הוא יעזוב את הלימוד יש לשקול ולהתייעץ עם ורה הוראה הבקי בתורת החינוך מה נכון לעשות. מה שראית שיש ללמוד ביראה, הכוונה היא שלא לזלזל בלימוד וללמוד כאילו הכל סבבה והקב"ה הוא אח שלי, וניתן לומר הכל בבזיון ובחוסר כבוד. היראה הנדרשת כתנאי בסיסי ללימוד היא לא הפך האהבה, אלא הערכה עצומה לתורה ולמלמדיה ולכל מעבירי השמועה.
3. ישנה חלוקת ראשונים ובעקבותיה מחלוקת פוסקים בעניין. לשיטת הרמ"א האיסור להזכיר שם שמים לבטלה הוא איסור דרבנן, והפסוק אכן מדבר דווקא על שבועת העדות. לכן מי שברך ברכה שאינה צריכה או טעה בברכה עבר על איסור דרבנן בלבד. לעומתו, מרן השו"ע סובר שאיסור זה חל על כל הזכרת שם שמים לבטלה, וכגון טעות בברכה, ברכה שאינה צריכה וכד'. לכן לספרדים ההולכים לפי השו"ע ישנה חומרא מיוחדת בהלכות ברכות, ואחד הכללים הגדולים שלנו הוא: סב"ל - ספק ברכות להקל, מאחר שיסוד הברכה הוא דרבנן, ואם אינה צריכה כיוון שאני מסופק וכד' וברכתי הרי שעברתי על איסור תורה של נדשיאת שם ה' לשווא, וכידוע דאורייתא דוחה דרבנן, ולכן נמנע מספקות בברכות. ראוי לומר שגם לנוהגים כרמ"א יש להיזהר בדבר, ואל יהיה קל איסור דרבנן בעייננו, שיש להימנע מלעבור גם עליו. כמו כן, הגמרא כבר אמרה הרי מאן דבעי למהווי חסידא ליזהר במילי דברכות, ולכן צריך ללמוד הלכות מצויות אלו היטב על מנת שלא ניכשל ונוכל להודות לקב"ה כראוי.

בהצלחה רבה.