לימוד תנ''ך

1. כיוון שהתורה נדרשת ב4 דרכים, ואחת מהן היא הפשט. הבעיה העיקרית שעקב הגלות והשנים הארוכות והשנים הרבות שעברו מאז דרשו חז"ל את אותן דרשות נשתכחו בחלק מהקהילות ההבדלים שבין פשט לדרש, ושכחו שההקשר של דברי חז"ל היה של דרשות בבית הכנסת שמטבען באות לחנך את הציבור ולהביע רעיונות שמתיחסים לדברים שארעו ביום יום.
כבר בתלמוד במסכת שבת הוזכר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ושהיה אמורא שרק בגיל 18 שמע זאת לראשונה ואז הוא שינן זאת 40 פעמים כדי שלא ישכח שיש גם פשט...
2. יש הבדל בין דרשות חז"ל שנכתבו בידי בני אדם גם אם היו גדולי עולם ששם ניתן לוידוע לנו שההגד ההסטורי אינו המטרה , אלא הרעיון והמסר שיוצאים מהסיפור. ואין ספק שיש סיפורים שהם דמיונים לחלוטין וכלל לא מתכוונים לפשט שלהם. (למשל אגדות רבה בר בר חנה).
לעומת זאת במקרא שנכתב כולו ע"י נבואה יש לנו מסורת ברורה שמעבר לכל עיניני החינוך שיש במקרא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ולכן אין לקבל בשום אופן טענה של סיפור עממי שלא היה ולא נברא.(וכדאי לאותו חוקר לבדוק את עצמו מבחינת שיטת התיארוך ההסטורי שלו ולא לפטור עצמו בקלות בטענה של סיפור עממי).כמובן שגם כאן ברמה מסויימת יש משלים קטנים למשל כל עניין ההגשמה יד ה' "עיני ה'" וכדומה.
לטעמי מה שהזכרת בשם פרופסור סימון אינם דברים חיצוניים אלא דברים בסיסיים שאדם ששמע את הנבואה ממשה או כל נביא אחר הכיר, ולכן כל אילו הם עזרים שניתן הכללים במסגרת הפשט. ובקיצור כל פירוש שניתן להגיע אליו בכוחו של הלומד מתוך המקרא עצמו כולל הרקע בסיסי של המקרא (שהזכרתי לעיל) נחשב פשט. אך כל פירוש שלולא ששמעת עליו לא היית כלל חושב עליו לא יכול להיכלל במסגרת הפשט.