שאלה
שלום כבוד הרב.
רציתי לשאול על דילמה שאני מתחבטת בה כבר הרבה זמן.
מאז שהתחזקתי בתורה היה ברור לי שאני רוצה שבעלי ילמד כל היום תורה על מנת שבאמת כל החיים שלנו יהיו בתוך תורה ובתוך העולם הישיבתי ושלתוך זה נגדל את הילדים שלנו. אך בזמן האחרון כשעניין זה נהיה רלוונטי יותר אני מתחילה להבין את ההשלכות של כאלו חיים.
ה' ברא בי נטייה מאוד חזקה ליופי ולאסטטיקה (זה מתבטא גם במשיכה שלי לאומנות וציור) הגיוני מאוד שאני לוקחת את הנטייה הזו למקום לא טוב אבל אני מאוד צריכה שהכל מסביב יהיה יפה- בגדים יפים, בית יפה, כלים יפים וכו'. כשאני מבקרת בבתים של חברות שלי שהתחתנו עם אברכים אני לא רואה את היופי הזה שאני אוהבת. אני רואה דלות ועניות ואני לא יודעת מה לעשות. הרי ברור לי שהתורה זה הדבר היחיד בעולם וזו התכלית של החיים שלנו. ברור לי שזה הערך הראשון והיחיד בחיי ובכל זאת זה גורם לי מחשבות מעט עצובות לחשוב שאני אחיה בבית כזה, וכמובן שאח"כ אני כועסת על עצמי שאני מתפתה להבלי העולם הזה במקום למסור את נפשי על קיום התורה בעם ישראל.
אני לא יודעת איך להכריע בין הרצון שבעלי ילמד כל הזמן תורה לבין הנטייה ליופי. ובעיקר- אני לא מבינה איך הגעתי למצב כזה של התלבטות בין דבר כה נעלה לבין דבר סתמי.
אני יודעת שקיימת האפשרות להיות אנשי תורה מחוץ לעולם הישיבה (ואולי זה באמת ערך נעלה יותר) אבל- א) זה נראה לי כ"כ קשה ומסוכן ואני לא רוצה להעמיד את החיים שלנו וחינוך הילדים במצב מסוכן כזה.
ב) אני אחוש רע עם העובדה שבחרתי ביופי ולא הקרבתי הכל למען התורה.
אני לא יודעת מה בעצם אני מנסה לשאול. אולי אני פשוט מחפשת דברי עידוד וחיזוק שיעזרו לי ללכת למקום הנכון.
תודה רבה.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
דעי לך כי אין סתירה בין חיי תורה וקיום מצוות לבין יופי ואסטטיקה .(ואפילו אומנות ציור ומוזיקה)
אדרבא היהדות דורשת שכל מה שיש לאדם יהיה יפה , שלם, ונאה. ואם לא די לך במאמר חכמים על שלושה הדברים שמרחיבים את ליבו של האדם הרי שזה בא לידי ביטוי גם במישור ההלכתי[ כחובה הלכתית.]
האדם נדרש ללבוש בגדים הולמים נאים שלמים ונקיים.
האדם נדרש לדבר בשפה נאה נכובדת ונקייה
האדם נדרש לנקות את הבית שלו ולהרחיק מהבית כל נגע ופגע ואפילו ריח רע .
האדם נדרש לנקות ולצחצח את גופו ראי למשל את דברי חכמים על הלל הזקן במדרש ויקרא רבה פרשה לד'
" וכי ימוך הה"ד (משלי/ יא) גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם
אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך?
אמר להם לעשות מצוה .
אמרו לו וכי מה מצוה זו אמר להן לרחוץ בבית המרחץ! אמרו לו וכי זו מצוה היא?
אמר להם הן מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם עאכ"ו "
ואם יצא לך לראות בתים של חברות שלא שלא נותנות את הדגש הנכון לביתן הרי שזה לא אומר מאומה לגבי הבית שאת תקימי בעזר השם . שמבוסס על סדרי עדפיות שאת קובעת .כי על טעם ואסטטיקה אין מה להתווכח וכשם שפרצופי בני האדם שונים כך טעמם וסדרי העדפיות שלהם שונה. ולכל אחד יש דברים שהוא יכול לחיות איתם ויש דברים שמפריעים לו וקשה לו לקבל אותם.
וכל אדם בונה לו את "בית המקדש " הפרטי שלו הוא ביתו ומבצרו וחי בו חיי קדושה ,טהרה וצניעות.
[והאדם העשיר הוא האדם השמח במה שיש לו.]
יכול להיות שיהיה לו קצת וביתו יראה מאוד דל ולא מטופח כמו ארמונו של הורדוס אבל יהיה בבית שמחה .
זה עניין של סדרי עדיפיות.....כי כשיש אהבת השם אמיתית אז יש תקווה .ובן זיוף לאמת יש כחוט השערה שמבדילה בין קודש לחול ובן טמא לטהור ואסור להתבלבל.
כי צריך לחפש את האמת באהבת השם ובעבודת השם.
כמו בשיר של... (לא יודע מי כתב אותו)
**********************************
בין האפל לנסתר
בעולמנו המר
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
בין הבלבול לאסון
תדעו שיש פתרון
קוראים לזה אהבה
בין הזיוף לאמת
בין כל מה שחי למת
ישנה אהבה
יש בי אהבה
והיא תתעורר ותיגע
יש בי אהבה
והיא תנצח
בין השפיות לשינה
בין הילדות לזקנה
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה "
בברכה,
עוזיאל
.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם