להסביר על הצום

ב"ה



ברכה ושלום.

מפני שהשם ציווה.
ואם תרצה להעמיק אז יש ללמוד ולהשקיע עמל ויגיעה על משמעות של חשבון נפש ועל משמעות של תשובה וחזרה בתשובה .
כדאי לך קודם ללבן את הדברים בינך לבין עצמיך וללמוד היטב בשביל ומתוך כך תדע גם מה להשיב כי התשובה שלך תהיה עםצ "נשמה" מפני שזה בא מתוך האמונה שלך ומתוך הנפש שלך.

אני מעתיק לך את דבריו של ספר החינוך על היום ועל מנהגיו ועל משמעותו.
עדאי לך גם ללמוד את ספר "אורות התשובה"

******************************************







ספר החינוך מצוה שיג

מצות תענית ביום עשירי בתשרי

לצום ביום העשירי בתשרי, והוא הנקרא יום הכיפורים, שנאמר ויקרא כ"ג, כ"ז בעשור לחדש וגו' ועניתם את נפשותיכם, ובא הפירוש בספרא, עינוי שהוא איבוד נפש. ואי זהו, זה אכילה ושתיה, וכמו כן פירשוהו זכרונם לברכה בגמרא יומא ע"ד ע"ב. ועוד באה הקבלה עליו שהוא אסור ברחיצה ובסיכה, בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ולשון ספרא, מנין שיום הכיפורים אסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה, תלמוד לומר , שבת שבתון, כלומר כי כפל השביתה יורה על שביתה מהעסקים אלה ושביתה ממזון הגוף.

[משרשי המצוה, שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים עם התשובה, וכמו שכתבתי בארוכה בסדר אחרי מות מצות עשה א', ולכן נצטוינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש המישוש יעוררו החומר להמשך אחר התאוה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה מחפש אחר האמת שהוא עבודת האל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין ראוי לעבד ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל והמשתה, במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנין את האדם אלא לפי מעשיו שבאותה שעה, על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנענה מסך התאוות.]

מדיני המצוה, מה שאמרו זכרונם לברכה שם פ' ע"א ששיעור האכילה ביום הכיפורים לחייב עליה דאורייתא מאוכלין הראויין, היא ככותבת הגסה. והטעם שנשתנה שיעור האכילה דיום הכפורים משיעור שאר אכילת איסורין שבתורה שהן בכזית, מפני שהתורה אסרה האכילה באותו היום בלשון עינוי, ולא נאמר עליה לא תאכלו, כמו בשאר איסורין, ופירשו חכמים שקיבלו הדברים מאשר קדמו להם שאכילה נקראת בכזית, אבל עינוי הוא באדם כל זמן שלא אכל עד ככותבת, שאין דעת בן אדם מתישב בפחות.

ושיעור כותבת הוא יותר מגרוגרת ופחות מכביצה, ופחות משני זיתים גם כן, ששני זיתים הן כביצה. כלל הענין כבר דקדק מי שהוא בקי ושקל בפלס, שאין במשקל י"ב ארגינץ ועוד שיעור ככותבת, ודינו כחצי שיעור.

וכן מה שאמרו ששיעור השתיה היא מלוא לוגמיו של אדם שהוא כביצה, שכבר שיערו כי ביצה מחזיק מלוא לוגמיו של אדם, ובפחות מכאן אין בו איסור כרת אלא דינו כחצי שיעור.

ולפיכך מי שהוא חולה אע"פ שאין בו סכנה גמורה, אם יהיה חלוש הרבה ראוי להאכילו ולהשקותו מעט מעט כשיעור שאמרנו, ונותנין ריוח בין אכילה ושתיה של פעם אחת לפעם אחרת כדי שיעור אכילת פרס, שהן שלש ביצים כדעת רוב המפרשים, כדי שלא יצטרפו האכילות ותהיה נחשבת כאכילה אחת ושיעור אחד. אבל בין האכילה והשתיה אין צריך להפסיק, שאין מצטרפין אכילה ושתיה לענין זה. ושיעור שבין שתיה לשתיה, כדי שתיית רביעית. ומותר לשקול ולשער דברים אלה ביום הכיפורים לעת הצורך, מוטב נחוש ונרחיק שלא לאכול שיעור ולא נחוש לאיסור המשקל שהוא מדרבנן.

וכן מענין המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שם ע"ז ע"ב כי אלו העינויין שהן דרבנן, כגון רחיצה וסיכה, לא גזרו בהן רק שלא לעשותן שלא לצורך, אבל כל שעושה אותן לצורך לא גזרו, כגון מי שיש לו חטטין בראשו שסך כדרכו ואינו חושש. ואפילו לנטורי פירי אמרו זכרונם לברכה [שם] שמותר לעבור במים עד הצואר, וכל שכן לדבר מצוה, בין בהליכה בין בחזרה.

ובענין הסנדל פירשו לנו מורינו ישמרם אל שסנדל הוא בכל מקום של עור, וזהו שאסור ביום הכיפורים, אבל לא של מין אחר. וכללא דמילתא לפי קצת הפירושים דכל שהוא ראוי לענין חליצה כלומר שהוא של עור, הוא אסור ביום הכיפורים ומותר לצאת בו בשבת ברשות הרבים, וכל שאינו ראוי לחליצה, כגון של שעם וגמי והוצי וכילי ושאר מיני עשבים מותרים ביום הכיפורים, ובלבד שלא יצא בהם למקום שאינו מעורב, דמשאוי חשבינן להו. ומן המפרשים רבים ונכבדים מתירין לצאת בכולן ברשות הרבים.

ודין חולה שיש בו סכנה, שמאכילין אותו על פי רופא בקי, או על פי עצמו ואפילו רופא אומר אינו צריך. ודין עוברה שהריחה, ודין מי שאחזו בולמוס. ודין קטנים בין תינוק בין תינוקת מאי זה זמן מענין אותן כל היום מדרבנן, וכן מאיזה זמן מחנכין אותן לשעות. וכללא דמילתא לפי קצת מן המפרשים, דשתי שנים קודם גדלות בבריא משלימין מדרבנן, ושתי שנים קודם לכך מחנכין אותם לשעות. ויש שפירשו שנה אחת קודם גדלות משלימין מדרבנן בין תינוק בין תינוקת. ויש שפירשו שאין משלימין מדרבנן רק בתינוקת לבד, שנה אחת קודם גדלות, אבל תינוק אינו משלים כלל מדרבנן. וגדלות הוא בתינוק י"ג שנה ויום אחד, ובתינוקת י"ב שנה ויום אחד. והמלך והכלה ברחיצה ביום זה, מה דינן.

ועוד אזכיר לך כאן מה שאמרו זכרונם לברכה גם כן בענין תענית תשעה באב הידוע שהוא מדרבנן, ואע"פ שרחוקים מאד שני הימים אלה בטעמן ובכל ענינם, לפי ששם תענית כוללם נדבר בו מעט. ואודיעך שהחמירו בו חכמים בכל עניינו כמו ביום הכיפורים, להפסיק מבעוד יום, וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ועוברות ומניקות שמתענות בו כשאר העם, מה שאינן עושין כן בכל שאר תעניות, חוץ משלש תעניות אמצעיות של עצירת מטר, כמו שנזכר במסכת תענית בסוף פרק ראשון דף יד "א דאסיק רב אשי התם, נקוט מציעתא בידך. ויתר פרטי מצוה זו, מבוארים במסכת יומא.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. ועובר על זה ואכל ביום הכיפורים כשיעור ככותבת ביטל עשה, ועבר על לאו שיש בו כרת, שנאמר [שם, שם כ"ט] כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. אכל או שתה כשיעור זה בשגגה, חייב קרבן חטאת קבועה."



.