שאלה
שלום. אני בת 15 ויש לי חבר כבר כמה חודשים (שנינו באותו, גיל ושנינו דתיים). באחת השיחות האחרונות שלנו, הוא אמר לי שהוא רוצה להתחזק יותר, ולנסות להאמין יותר- כי כרגע הוא לא מרגיש שום אמונה. שאלתי אותו אם הוא חושב שאני מפריעה לו להתחזק -כי בכל זאת חברה בגיל כזה זה קצת מטעה- והוא אמר שלא,להיפך אני עוזרת לו. אבל משומה אני לא ממש בטוחה שזה נכון. אני פוחדת להפריע לו בתהליך שלו להתחזק, אבל אני גם לא רוצה להיפרד ממנו- מתוך מחשבה לעזור לו, כי אני יודעת עד כמה שזה יפגע בו. מה לעשות? להיפרד, או, להמשיך את הקשר למרות שזה אולי לא טוב בשבילו?
תשובה
שלום וברכה!
אני אנסה במשפטים הבאים להבהיר ולענות לך. ברור כי השאלה הינה שאלה קשה והפנים שניתן לענות עליה רבים מספור.
ראשית, אנו אף-פעם לא יכולים לדעת מה בסופו של תהליך יעזור לנו ומה יפריע, מה יתרום ומה יקלקל.
לכן נקודת ההנחה כי פרידה תזיק לו, לא חייבת להיות נכונה, גם אם בהתחלה הדבר יקשה עליו.
שנית, אינני חושב כי חברות בגיל שלכם היא חיובית בדר"כ. לא בגלל התוצאות שלה: איסורים שחו"ח נכשלים בהם, נזק רוחני ולצערי - ברוב המקרים לא יוצא מהקשר כלום.
עמדתי זאת מתחזקת אף יותר בתיאור שאותו תיארת, בו לפחות אחד מהצדדים רוצה לעשות שינוי בחייו.
כתבת: "אני גם לא רוצה להיפרד ממנו- מתוך מחשבה לעזור לו". זו הסיבה היחידה בגללה את לא רוצה להפרד ממנו? עליך לענות לעצמך על השאלה הקריטית הזו, ולהגיע למסקנה לפיה.
אני לא יכול לפסוק לך מה לעשות, לפי תשובתי את יכולה להבין את עמדתי הכללית. את התשובות את צריכה לתת לעצמך ולהכריע מה נכון לעשות - אף אם התשובה תהייה כואבת.
אם ישנן עוד נקודות שאת רוצה הבהרה את מוזמנת לשאול בתגובה או בשאלה נוספת.
כל טוב, הרבה הצלחה
יהב.
(המשיב אינו רב)