שאלה
שלום רב,
אחי בן 14 וחצי ולצערי הרב לא מקפיד על תפילות במניין. הוא לא מספיק אחראי בעניין הזה. במיוחד עכשיו, בחופש הגדול, הוא קם בסביבות השעה 9 וחצי, מתפלל שחרית ביחיד ויושב כל היום מול המחשב. בשעות של מנחה וערבית- צריך להזכיר לו לרדת, הוא לא זוכר לבד מרוב שהוא שקוע במשחקים במחשב. אם למשל אני או אמא שלי מזכירות לו שעוד 10 דקות צריך לרדת למנחה אז הוא אומר "טוב, רגע, עוד מעט" (הוא אומר זאת בלי לשים לב כמעט) וברוב הפעמים לא יורד אלא אם כן אנחנו מזכירות לו שוב ואז לפעמים הוא מתחיל לצעוק "רגע!!" וכו' וזה יכול להיגרר לעוד צעקות.
אבא שלי מתפלל בדרך כלל בבי"כ אחרת בעיר שלנו ולא זאת שליד ביתנו ולכן הוא יוצא יותר מוקדם מהבית ואחי לא הולך איתו (שוב, כי הוא לא רוצה "להפסיד" זמן עם המחשב).
הגעתי למסקנה שעדיף אולי שאני לא אזכיר לו לרדת לתפילה כי אני לא רוצה לגרום לו לאנטי לדת מאחר וזה גורם לצעקות מצידו, אני רוצה שזה יבוא ממנו.
שאלתי היא האם כשאני רואה שהשעה בשעון היא שעה של תפילה והוא צריך ללכת לבי"כ (שאגב, נמצא ממש מתחת לביתנו) אני מחוייבת לומר לו לרדת או שלא להגיד לו כלום ושעם הזמן זה יבוא ממנו? על מי בא העוון הזה שהוא לא מתפלל במניין? (אני רוצה להבהיר שאם לא נאמר לו לרדת לתפילה רוב הסיכויים שהוא יפספס ויתפלל ביחיד)
מקווה שהשאלה שלי מובנת.
ותודה מראש.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
ראשית, כל הכבוד שאת כל כך דואגת לאחיך.
בודאי אין העוון תלוי בך. חובת החינוך היא על ההורים ולא על האחים.
אך לא תמיד אפשר לומר שההורים התרשלו בחינוך.
עיקר הבעיה היא שהוא לא מספיק מבין מהי חשיבות התפילה? לשם מה להתפלל? ומתוך מחשבות אלו, המחשב מעסיק אותו יותר, וחבל לו להפסיד את הזמן.
לדעתי, כדאי לשתף את ההורים, ובעיקר את האב, על מנת שישוחחו עם הבן על חשיבות התפילה.
אם מחפשים רעיונות רוחניים עמוקים על משמעות התפילה, אני ממליץ בחום על הספר הנפלא: "במעמד השחר", של הרב דוד חי הכהן שליט"א, על התפילה.
בהצלחה רבה