שאלה
בס"ד
הפסוק אומר: 'לא תשנא את אחיך בלבבך'.
השאלה שלי היא מה בדיוק הפסוק הזה אוסר לנו על שנאה בלב? אוו שנאה במעשים?
אוו שהוא אומר לנו אפילו בלב לא לשנוא וכל שכן במעשים לא?
אני שואל כי ראיתי בגמרא (סוטה ג.) שאומרים שם שללא שהתורה אמרה בפירוש 'וקינא את אשתו' היה מקום לאסור קינוי משום 'לא תשנא' ומה שקשה לי זה אם נאמר שהפסוק 'לא תשנא' אסר על שנאת הלב מדוע שנאסור קינוי הרי קינוי זה לא בלב זה בקול.
תשובה
שלום לך.
בעל "ספר החינוך" כותב על מצווה זו (מצווה רל"ח) כך:
שלא לשנוא שנאת הלב אחד מישראל, שנאמר [ויקרא י"ט, י"ז] לא תשנא את אחיך בלבבך. ולשון ספרא (מדרש הלכה): "לא אמרתי, אלא שנאה שהיא בלב" (כלומר: במילים אלו- "לא תשנא ...בלבבך" הכוונה היא לשנאה בלב בלבד). וכמו כן במסכת ערכין [דף ט"ז עמ' ב'] "בשנאה שבלב הכתוב מדבר".
אבל כשיראה לו שנאה, וידוע שהוא שונאו- אינו עובר על הלאו הזה. אמנם, הוא (מי ששונא את חבירו, ומראה בגלטוי את השנאה) עובר על "לא תקום ולא תטור", ועובר כמו כן על מצוות עשה, שנאמר [שם, שם י"ח] "ואהבת לרעך כמוך".