שאלה
שלום כבוד הרב.
אני זוכרת שתמיד לימדו אותי ש"לא תחמוד" זה שאסו לחמוד משהו שלא שלך, אסור לרצות משהו שלא שייך לך, זאת אומרת במילים פשוטות (לפי הבנתי, כמובן...) שאסור לקנא.
שאלתי היא איך אפשר לצוות על האדם לא לקנא? אני מבינה שאם הקב"ה ציווה אותנו לא לקנא - זה אפשרי. אבל איך אפשר להגיע לדרגה כזו שלא מקנאים?
אשמח אם תענה לי במהירות (החניכים שלי, ששאלו אותי את השאלה הזאת, אגב הם בכיתה ח', מחכים לתשובה)...
תודה רבה!!!
וכל הכבוד על עבודת הקודש שאתה עושה באתר האינטרנט הזה!!
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
איסור לא תחמוד משמעותו שהאדם רוצה את מה שיש לחברו.
הרצון הזה הוא איסור "לא תתאווה".ואם השגתי את זה לעצמי ע"י לחץ ושכנוע אז עברתי על איסור" לא תחמוד"
נמצא שיש 2 דרגות:
1)האדם מתאווה ורוצה את מה שיש לשני באופן מאוד ספציפי .
2)האדם עושה פעולות של לחץ על מנת להשיג מהשני את אותו חפץ נחשק. הפעולות האלה הם פעולות של לחץ והפצרה בלתי פוסקות.
האדם עובר על לא תתאווה רק אם העברה של לא תחמוד התבצעה בפועל.
**********************
ניתן דוגמא להמחיש:
אני מגיע אליך הביתה ורואה תמונה תלויה על הקיר.
בליבי אני מתכנן איך לגרום לך לתת לי את התמונה ( אפילו בתשלום)אני רק מתכנן בלב ובמחשבה.
אחר כך אני פונה ומבקש ממך לתת לי או למכור לי את התמונה ובלבך פנימה את לא רוצה כי זו תמונה שמסמלת עבורך את כל עולמך.
את לא רוצה ואז אני מפעיל לחץ :משכנע,מתקשר,שולח שליחים,מכתבים,שכנים,בני משפחה וכו וכו.
בסופו של דבר נמאס לך ובלית ברירה את נותנת או מוכרת !לי את התמונה.
במקרה המתואר עברתי על איסור לא תתאווה ועל איסור לא תחמוד.
אם בסופו של דבר לא הייתי לוקח את התמונה אז לא הייתי עובר גם על לא תתאווה כי זה לא יצא לפועל.
אני מעתיק לך דברים יפים ונחמדים שכתב רבי אברהם אבן עזרא:
אבן עזרא שמות (הפירוש הארוך) פרק כ פסוק יד
יד) לא תחמוד אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו.
ועתה אתן לך משל. דע, כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכוב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים, שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים, ולא יתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ"י שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו.
ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה'. ואמר קהלת (לאשר) ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב, כא). ואמרו חכמים, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי, על כן הוא ישמח בחלקו ואל ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, ע"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
בברכה,
עוזיאל