שאלה
שלום לך כבוד הרב!
היום מלאו לי 16 שנים ואני מרגישה שמה שהייתי עד עכשיו ומה שעומד לי כפוטנציאל להגשמה עצמית, ההבדל עצום. אני רחפנית, שכחנית, ויש שאומרים שאני חיה בעולם דמיוני. אני לא מציאותית ותמיד "מרחפת". מאוד קשה לי לעבוד על זה, יש לי דמיון מפותח באמת, אבל לפעמים זה מוגזם, וזה פוגע בי במישור הלימודי, החברתי והאישי. מצד שני, אני מרגישה תמיד שאני מבינה דברים עמוקים יותר מאנשים אחרים שאני אתם, ואין לי עם מי לדבר. דברים גבוהים, נשגבים, למעלה. אני לא חיה במושג של זמן, אין דבר כזה אצלי, מה שהיה ומה שיהיה זה הכל אחד. אני בספק אם אתה יורד לסוף דעתי. אך הקשב: נתנו לי כשורים רבים שהתברכתי בהם: כשרון מוזיקלי מפותח, אומנותי מפותח, יכולת לאהוב, ולהרגיש את הזולת, אבל החברה שאיתה אני נמצאת (חוץ ממשפחתי) אני מרגישה שאיש אינו מעריך אותי, ומתייחסים אלי לא כמו שמגיע לי. האם זו גאווה לחשוב כך?
יש לך אולי הצעות להיות יותר חומרית, בעולם הזה? זה עצוב לי!!!!! ר.
תשובה
ב"ה
שלום.
ההרגשה הזו היא הרגשה טבעית והמחשבות האלו הם מראות שאת נורמאלית כי כל אדם באשר הוא אדם מעוניין שיעריכו אותו!
כדאי לך לא להתפלסף יותר מידי עם החיים אלא לזרום איתם.
אם את מוכשרת ואת מנגנת אז תנגני -וסוף הכבוד לבוא!אל תרדפי אחריו כי כשאת רודפת אחרי התהילה או ההערכה או התשומת לב אז זה בורח ממך.
וכך בכל דבר בחיים תעשי בדיוק מה שצריך לעשות בלי חשבונות ובלי להתחשבן אלא מפני שזו האמת והאמת תורה דרכה וכך נאמר במסכת דרך ארץ פרק א הלכה כג
"[עשה דברים לשם פעלם, לדבר בהם בשמה, ואל תעשם כעטרה להתעטר בהם, וכקרדם לבקע בו. למוד לקבל עליך דברי תורה בצער, ואל תבקש עלבונך, חשבון יפה, ופרע יפה, יש הבטחה, ויש אמת."]
את צריכה להודות להשם על הכוחות שהוא נתן לך ולהשתמש בהם בשביל לעזור בבניית העולם -לעזור לאחרים ,לשמח אנשים,לגמול חסדים, לבקר חולים , ובה במידה שאת תפעלי האות וההערכה יבואו כמאליהם בלא טרחה מצידך. כי ניכרים דברי אמת.
- כדאי לך גם לצאת מ"הבועה" שבו את נמצאת ולתת מחמאות לאחרים .-לפרגן. ו ["כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" ] אם את תעריכי את הסובבים אותך הם יחזירו לך חום ואהבה והערכה כפל כפליים .
והחיוך הראשון ופירגון הראשון מתחיל ממך.
בהצלחה,
עוזיאל
.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם