שאלה
לכבוד הרב!
יש לי בעיה רצינית בעניין התפילה שלי.
אני לא מסתדר עם הנוסח של בית הכנסת שלי.
אני לא מתחבר לצורת התפילה ואני לא מצליח להתפלל כמו שצריך ובכוונה.
לעומת זאת,יש מניין אחר שאל התפילה שלו אני מתחבר ואוהב.
הסברתי זאת לאבא שלי, אבל אבא שלי מתעקש שאני אתפלל לצידו-בנוסח שלנו.
האם רק בגלל שנולדתי למשפחה מסוימת,אני מחויב להתפלל בנוסח שלי או שמותר לי ללכת ולבחור לי את הנוסח שאליו אני הכי מתחבר?!
ואיך אני אמור לשכנע את אבא שלי לתת לי להתפלל במניין אחר?!
תודה רבה רבה
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
דע לך כי אין כזה דבר " לא מצליח", "לא מסתדר", "לא מתחבר", אתה חייב לעבוד על עצמך ועל הריכוז שלך ולהתאמן היטב בכדי להגיע למצב בו תוכל להתפלל ולדבר עם ה' בכל מקום בו תיהיה.
לא תנאי השטח הם הגורמים לתפילה בכוונה, אלא, המוכנות של האדם.
ראה מה כתב הרמב"ם על המוכנות הנצרכת לקארת תפילה, ןמי שעוה אןתם ומדקדק בהם, ומכין את עצמו, לא משנה באיזה בית כנסת הוא מתפלל, ובאיזה מקום הוא עומד, כי העיקר הוא הכוונה שהאדם מכין את עצמו אליה.
אני מעתיק לך את דברי הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד
[הלכה א
חמשה דברים מעכבין את התפלה אע"פ שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב].
הלכה ב
טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.
הלכה ז
כיסוי הערוה כיצד אף על פי שכסה ערותו כדרך שמכסין לקריאת שמע לא יתפלל עד שיכסה את לבו, ואם לא כסה לבו או שנאנס ואין לו במה יכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא, ולכתחלה לא יעשה.
הלכה ח
טהרת מקום התפלה כיצד לא יתפלל במקום הטנופת ולא במרחץ ולא בבית הכסא ולא באשפה ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו, כללו של דבר כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללין בו, וכשם שמרחיקין מצואה וממי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקין לתפלה.
הלכה ט
המתפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא מפני שלא בדק עד שלא התפלל חוזר ומתפלל במקום טהור, היה עומד בתפלה ומצא צואה כנגדו אם יכול להלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות יהלך ואם לאו יסלקנה לצדדין, ואם אינו יכול יפסיק, גדולי החכמים לא היו מתפללים בבית שיש בו שכר ולא בבית שיש בו מורייס בעת עפושו מפני שריחו רע אף על פי שהמקום טהור.
[הלכה י
דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל, וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו, ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה, ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל].
הלכה טו
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואח"כ יתפלל.
[הלכה טז
כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה שעה].
הלכה יח
וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה, ולא מתוך דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה, אלא מתוך דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות.
בהצלחה,
עוזיאל.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם