שאלה
שלום כבוד הרב וסליחה על האריכות הנצרכת להבהרת השאלה ורקעה.
למדתי הרבה שנים בישיבה גבוהה. על פי הדרכת הרבנים התחתנתי בגיל צעיר וכיום יש לי חמישה ילדים. לאחר שנות לימוד רבות,התחלתי לעסוק בחינוך וראיתי שזה לא מתאים לי.מאחר שלא למדתי מקצוע אחר, אני נאלץ כיום יחד עם אשתי לעבוד כמו חמורים בעבודות דחק מזדמנות כמו שמירה וכד',כדי לסיים את החודש ונלחמים בשיניים כדי לשלם את שכה"ד. ולא תמיד יש עבודה ובד"כ ואפילו תמיד יש חובות בסוף החודש. אנחנו חיים בצורה מאוד מינימלית,ואין ביכולתנו לספק את צרכי הילדים (טיולי ביה"ס תנועת נוער ספרי לימוד וכו'). אפילו זמן ללמוד (תורה ובטח שלא מקצוע) בקושי נשאר לי. ואינני רואה שום דרך לשינוי המצב בעתיד.
ובזמן האחרון התחילו אצלי שאלות על תקופת הלימודים בישיבה. למה הרבנים שאז עודדו אותי להשאר בישיבה, לא לימדו אותי שצריך גם ללמוד מקצוע מתאים, מדוע הם מאוד טרחו לעודד את החתונה אבל היום כשאני מטופל באשה וילדים הם לא עומדים לצידי בעת המצוקה.והשאלות גם מגיעות מצד אשתי שמרגישה שבעצם לימודי בישיבה הרסו לה את החיים והיא אינה יכולה לחיות כמו שהיא רוצה. וזה מוביל אותי לשלאה כיצד להמנע מלהיות תוהה על הראשונות, מלהתחרט על הלימוד בישיבה, שזה מאוד מפריע לי החשש שגם הלימוד בישיבה לא ייחשב לי. אז למה זה קורה ואיך יוצאים מזה?
בכבוד ובברכה.
תשובה
שלום רב
שאלתך מעסיקה אותי זמן רב.ברור לי שכל אדם הלומד תורה צריך לדעת שתורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וממילא לחשוב בשלה מסויים על העתיד וכיצד יוכל להתפרנס בכבוד כפי שלמדונו חכמינו.יחד עם זאת,הקמת משפחה היא אתגר חשוב לעצמו אלא שכבר הורנו הר"מ שזו מדרך הטפשים להתחתן בלי לדעת כיצד מכלכלים את המשפחה.אבל אין בכך כדי לגרום לך שתצטער על שנותיך הראשונות בהן התמדת וקנית יסודות בתורה ובאמונה ובהן עיצבת את עולמך הרוחני.אני משוכנע שאתם עומדים בימים אלו בפני נסיונות קשים ש-ה' מנסה אתכם,יהי רצון יהיה לכם הכח המשותף לעמוד בהם.ובעז"ה תיוושעו בגשמיות וברוחניות.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם