שאלה
שלום וברכה!
נתתי סכום כסף גדול לאישה (שהיתה עם בתה) ברחוב שטענה שהיא תושבת הצפון ונתקעה ללא כסף. האישה לקחה את מספר הטלפון שלי ע"מ, כביכול, להחזיר לי.
התברר שאותה אישה היא נוכלת ונוהגת לבקש סכומים של כסף מאנשים ברחוב (ירושלים, איזור הכותל).
כמובן, שהאישה לא החזירה לי את הכסף..
הייתי רוצה להזהיר אחרים שלא ייפלו בפח שהיא טומנת.
ושאלתי- לעניין כפרות. מה המקור לכך שכסף ש"הולך" הוא כפרה? והאם יש עניין מיוחד לכך שנתתי את כספי לנוכלת (ולא לאדם ישר)?
(האם עשיתי טעות שלא חשבתי מספיק על האפשרות שהיא נוכלת ולא הקשבתי להיסוסים שהיו לי?)
תשובה
אין מקור לכך שכסף שהלך לבלי שוב בנסיבות דומות הוא "כפרה" על בעליו. על צדקה נאמר שהיא "תציל ממוות", אך לא על כסך שניתן לנוכל/ת. בפעמים הבאות, צריך לתת למי שפושט ידו, ואיננו מכירים אותו האם הוא מהימן או לא, "מתנה מועטת", על מנת שלא להשיב את פניו ריקם (חצי שקל, או שקל), ועל מנת שלא יהיו יסורי מצפון. אם נראה לנו פושט היד כ"חשוד"- אפשר גם לא לתת לו כלל, מבלי להרגיש יסורי מצפון.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם