כל מיני

השלום והברכה
אנסה להתייחס לשאלותיך בתמצית:
1. גיבוש על פי התורה הוא :"ואהבת לרעך כמוך" או כלשון הלל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" כלומר הרצון והיכולת לעזור לכל מי שניתן וזקוק לעזרה. גיבוש עניינו לא לשאול "מה מגיע לי מהסובבים אותי, אלא מה אני יכול להועיל" או כלשון המשנה "האומר שלי שלך ושלך שלך – חסיד". וכך על ידי אהבה זו תרבה הידידות ויתחזק הקשר בין כולם.
2. כדי לדעת מהי השתדלות נכונה יש לשאול את המבינים בתחום בו מדובר. כלומר כדי לדעת מהי ההשתדלות הטובה בנושא זריעת חיטה יש לשאול ולהתייעץ עם חקלאי , כך בנושא שלנו קבעו ואמרו מעצבי דעת קהל שלהפגנה יש השפעה אומנם לא עמוקה אך מיידית ומשמעותית ולכן הפגנה היא דבר מועיל, אך גם זה לא תמיד ותלוי מתי , איזה אופי יהיה לה וכו'.
3. הגמרא במסכת בבא בתרא מספרת על שני מלמדי תינוקות שהראשון לימד מהר ולא מדויק והשני לאט ומדויק והכריעה שהשני עדיף כיון שטעות שנכנסת קשה לשרש אותה. כלומר בתחילה עדיפה האיכות ויש להתקדם שכפי שנהוג לומר "לאט אבל בטוח". לעיתים הכמות משמעותית יותר אך גם לגבי עם ישראל העידה התורה שאנו "המעט מכל העמים" ולמרות זאת "בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה.
4. הדבר תלוי. אם מדובר כאן בעזרה שהמורה לא מעונינת בה , ומטרתה לבחון את השני הרי יש כאן גנבת דעת של המורה וזה דומה לגמרי להעתקה במבחן שאסור להיות שותף בה. אך אם אין חשיבות מצד המורה שרק התלמיד יענה , הרי עזרה לזולת היא דבר חשוב.
5. לא ידוע לי על איסור מיוחד, מלבד הצורך ליטול ידים אחרי נגיעה בנעליים, ולכן יתכן שנוצר המנהג לא לגעת בנעליים בבית המדרש.
6. מותר לך לגשת הצידה כדי להתחיל שמונה עשרה אם אינך יכול להכנס לד' אמותיו של המתפלל. אם אינך יכול התחל שמונה עשרה ללא פסיעות לאחור.

שא ברכה
אלישע פיקסלר