כללי

שלום לך.
לאדם הראשון אסור היה לאכול בשר בעלי חיים. מזונו היה מן הצומח בלבד (בראשית פרק א'):
(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:
רק לנח, בצאתו מן התיבה הותר לאכול בשר בעלי חיים (בראשית פרק ט'):
(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:
בספר דברים, פרק י"ב, שם נכתבו הפסוקים המתירים לאכול בשר בעלי חיים, ואופן השגת הבשר יש שימוש חוזר בביטוי מסוים מאד:
(כ) כִּי יַרְחִיב יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר: (כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְדֹוָד לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
שים לב, כמה פעמים חוזרת מילה הקשורה ל"תאווה". האם לא רצתה התורה לרמוז פה דבר מסויים? זה כבר לא רמז רגיל. זה רמז עבה כמו פיל...
בתקופת הליכתנו במדבר, כאשר העם לא הסתפק במן, ו"התאוו תאווה", מבטיח להם הקב"ה בשר (השליו) ואנו רואים שיש הבדל בין הלחם לבין הבשר (שמות פרק ט"ז):
(ח) וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְדֹוָד לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ....
לגבי לחם משתמש הקבה בביטוי "לשבוע" ואילו לגבי בשר "לאכול". כנראה רצה לומר לנו מה דעתו על אכילת בשר לעומת אכילת לחם: לחם אוכלים בשביל לשבוע, בשביל הקיום, ואילו בשר אוכלים בשביל חוויית האכילה, "החווייה הקולינרית".
האם אין כל המקורות האלו מלמדים אותנו כי "בקושי הותר לאכול בשר" (ביטוי של חז"ל)?
ואכן, לעתיד לבוא, לאחר ימות המשיח, נחזור שוב להיות אוכלי מזון צמחוני בלבד.