שאלה
במשנה-בבא קמא פרק ב משנה ה,מופיע כלל "דיו לבא מן הדין להיות כנידון"-ומובאת דוגמה בפירוש למשנה על עניין מרים-ואביה ירוק ירק.. וכו'-כלומר אם יקצוף עליה אביה תתרחק ממנו שבעת ימים,קל וחומר ,אם הקב"ה קצף עליה,שראויה להיסגר ארבעה עשר יום-אלא בא דין"דיו" לומר שהיא לא תסגר אלא שבעת ימים-מה פירוש העינייןמאיפה יש לנו כח להביא כלל כזה ולהקל?-מאיפה צמח כלל זה?
תשובה
שלום רב:
עיין בגמרא במסכת בבא קמא דף כ"ה ע"מ ב', הגמאר מביאה ברייתא שלומדת יסוד זה מהפסוק עצמו שנאמר "הלא תכלם שבעת ימים" זהו המקור לדין דיו.