שאל את הרב

כיצד אפשר להקפיד על שמירת הלשון כשנמצאים בחברה?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 19/06/01 18:41 כח בסיון התשסא

שאלה

שלום,

למדתי והעמקתי בעת האחרונה על איסור רכילות ולשון הרע, וקיבלתי על עצמי החלטה להשתפר בנושא הזה, אך יש לי כמה בעיות:

1. על עצמי אני די מצליחה להשתלט ואני עוד עובדת על זה, אבל יש לי בעיה כשאני בחברת אנשים, אם מתחילים לרכל- אפילו הדברים הקטנים ביותר- זה כבר צורם לי ואני רוצה שיפסיקו, הבעיה היא שאם אני אומרת: "די, אל תגידו לשון הרע", זה מתפרש בעיני החבר'ה שלי כהתנשאות וישר באות כל מיני הערות כמו: צדיקה, אל תתחסדי פתאום וכו', ולכן, אחרי כמה נסיונות, אני מפחדת להגיד.

2. בגלל מה שקורה בסעיף הנ"ל- אני מרגישה שאני מתרחקת מהשבט שלי ולא באה לפגישות בערב שבת רק כי אני מרגישה שזה נוגד את ההחלטה שקיבלתי על עצמי, אני כבר לא שותפה לשבט כמו שהייתי פעם וגם אם אני אגיד להם את זה- הם שוב יעירו לי ויגידו להפסיק להצטדק.

אני באמת רוצה לחזור למצבי הקודם, אבל אני לא אוותר בעניין הרכילות ולשון הרע.

נ. ב. אם חברה מספרת לי- בלי הודעה מוקדמת, לשון הרע על מישהו, כלומר: היא באה וישר מתחילה להגיד איזה משהו, אפילו רק משפט (ככה שאני לא יכולה להפסיק אותה) מה אני אומרה לעשות? האם ההלכה מדברת על כך?

אודה לכם אם תעזרו לי...

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

בגלל חשיבות הנושא אנו מביאים שתי תשובות בעניין, אחת שלנו, ואחת של הרב שלמה אבינר:
שלום לך,
קודם כל ברצוננו לברך אותך ולחזקך על החלטתך האמיצה והמצוינת להתחיל להקפיד על הלכות לשון-הרע, שהן מן ההלכות החמורות ביותר בתורה (ראי בהקדמת ה'חפץ חיים' לספרו "שמירת הלשון", שמביא הרבה מאוד לאוין ועשין בענין זה). ויחד עם זאת לשון-הרע היא בין העבירות הפרוצות ביותר בדור, לצערנו הרב, ולכן מצוה להשתדל במצוות שמירת הלשון במיוחד.
יתכן שאת חשה כאילו יש סתירה בין ציווי התורה על שמירת הלשון, לבין השאיפה הפשוטה של חברות והתערבות עם הבריות. אבל צריך לדעת שאותה תורה שמכירה בכך שהאדם הוא יצור חברתי ומצווה אותו על "ואהבת לרעך כמוך", היא זו שמצווה אותו על שמירת הלשון, ודוקא מצווה זו יכולה לסייע לנו לבנות חברה מתוקנת הבנויה על יסוד האחדות, חברה שיש בה אוירה טהורה של אחוה ועזרה הדדית, של עין טובה והסתכלות חיובית, ולא חברה הבנויה על יסוד התחרותיות, המלאה בקנאה ובמחלוקות, בנטירת שנאה ובקטנוניות על כל צעד ושעל.

לגבי שאלותיך - לאור המצב שהגעת אליו, באמת נראה שלא רצוי שתבליטי את הנהגתך בין חברותיך, שכן מִצות תוכחה כבר קִיימת בהן, ונראה שהן אינן מעונינות לקבלה ממך, וממילא פטורה את מלנסות זאת עוד - "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע" . אלא שצודקת את בהחלטתך לגבי עצמך, שאין לך להיכשל חלילה באיסור חמור זה לצורך שמירת החברוּת.

לכן העצות היעוצות לך הן:
א. לא להאמין ולא לקבל שום מילה של לשון-הרע שאת שומעת (וזו התשובה לנ.ב. שהוספת - עצם שמיעת המשפט הראשון הוא אונס, ולכן אין את נחשבת כעוברת עבירה בצורה כזו, אך מחובתך לא להאמין ולא לקבל דבר זה, ולנסות להימנע משמיעת המשך הדברים). ורק במקרים חמורים יש לך לחשוש לדברים, ולהיזהר מפני השלכות אפשריות שלהם {ועייני בחפץ חיים, כלל א,ז, וכן כלל ו,סעי' ה-ו}.
ב. לנסות להעביר נושא מהר ככל האפשר. וגם אם זה לא הולך ביחס לחבורה כולה, לפחות לפנות לחברה אחת העומדת לצידך, ולדבר איתה בענין אחר.
ג. ניתן להתחמק בצורה 'אלגנטית' מן המקום ע"י הליכה למקום אחר לכמה דקות (עד שהלשון-הרע תעבור...), וכד'.
ד. באופן כללי, אולי כדאי שתדברי על נושא זה עם המדריכה או הקומונרית בסניף. אולי תצליחי בדרך נסתרת (שחברותייך לא יִֵדעו שאת עומדת מאחורי הדברים) לעורר את הסניף כולו ללמוד יותר בנוגע להלכות אלו, ולקבל קבלות חיוביות בנושא זה. בייחוד חשוב הדבר בימים אלו, בהם נתון עם-ישראל בצרות קשות, והתעוררות מעין זו יכולה להביא הרבה תועלת בדרך לגאולה שלמה.
חזקי ואמצי!
יצחק , חברים מקשיבים

לשון הרע וחברותיות - הרב שלמה אבינר
שאלה: אני נקלעת למצבים מציקים. אני משתדלת לשמור הלכות שמירת הלשון. לכן במצבים חברתיים מסוימים, אני מרגישה התקוממות פנימית עצומה נגד דברי גנאי וביקורת שאנשים משמיעים. אני משתדלת לרכך, לסייג או לשנות נושא, אך איני רוצה לפגוע וליצור נתק. אולי עלי לבנות מסביבי קבוצה של חברות שיש להן מודעות לשמירת הלשון. אך אני מפחדת מנתק, במיוחד האנשים שאצלם מתעוררת הבעיה, הם המשפחה הקרובה שלי, שאני אוהבת. אני שואפת לשיחה משותפת ראויה לשמה, ואני מרגישה משועממת ומנוכרת. איפה הגבול איך לא לעבד מעורבות ולהגיע להסתגרות, בלי לאבד מה שאני משתדלת לבנות בתוכי?
תשובה: שאלה קשה שאלת. אלו יסורים של אהבה, כאשר קרועים בין שני אידאלים, בין הרצון להיות מחובר עם אנשים ובמיוחד עם המשפחה, לבין הרצון לשמור על טהרת שמירת הלשון.
היסורים האלה בעצמם מזככים את הנפש. יש למצוא שביל דק בין שני העולמות, הן באופן מעשי והן באופן נפשי פנימי. באופן מעשי יש לבחור לך חֶבְרָה טובה, כי חברה רעה שוחקת, כמו שכותב הרמב"ם, שזו דרכו של אדם להיות נמשך אחרי רעיו וחבריו, להתנהג אחרי מעשיהם ומידותיהם. לכן האדם צריך להתחבר עם צדיקים ולא עם רשעים ההולכים בחושך (רמב"ם הלכות דעות ו א ). וכן כותב הרמח"ל, שאחד המפסידים הגדולים של הזהירות מן החטא ומן הרע, הוא חברה רעה. ונכון שלעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אך בתנאי שאותן בריות מתנהגות בצורה הראויה לבני אדם (מסילת ישרים, פרק ה). ביחוד, יש להזהר מחברת מדברי לשון הרע, כדברי הרמב"ם: "כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכנותם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם" (רמב"ם הלכות דעות ז ו). לכן עלייך לבחור לך חברה טהורה, ובזה את מביאה ברכה לעצמך וגם מקרינה על הסביבה ומביאה ברכה לעם ישראל. זה הכלל.
אך לפעמים יש גם יוצאים מן הכלל. לפעמים אדם נקלע למקום שבו יש המדברים לשון הרע ואינו יכול להמלט, כגון חייל הנמצא באוהל עם עוד חיילים. ולפעמים יש אילוצים, כגון להיפגש עם המשפחה הקרובה. במצבים כאלו יש להתהלך על גשר צר, להיות מחובר עם הפנימיות הנשמתית הטהורה של האנשים, ומרוחק כמטחווי קשת מכל הקלקולים שלהם ולשון הרע שלהם. להיות שם בלי להיות. להיות פיזית וגם לאהוב ולכבד אותם, וגם לא להיות, אלא בעולם אחר, זך וטהור. כמו התלמיד הקטן שמשתעמם בשיעור והוא חולם שהוא נמצא על אי שטוף שמש ומאושר. תורה זו למדנו מיוסף הצדיק שהיה נאלץ לחיות בתוך עולמות של טומאה, כעבד לשר הטבחים ואשתו המרשעת, ואחר כך בבית הסוהר עם כל הפושעים ולבסוף, משנה למלך בתוך החברה הגבוהה המושחתת של מצרים, ובכל זאת הוא נשאר צדיק מראשיתו עד סופו, וזאת, מפני שני דברים כפי שמסביר מרן הרב קוק: א. הוא היה אדם עליון עם שאיפות נשגבות, מלא עוז וגבורה רוחנית, לכן לא התפעל מכל סביבתו. ב. הוא היה כנוס נפשית בעולמו הפנימי לכן לא הושפע מאחרים (עין אי"ה ברכות פרק שלישי אות לז).
כמובן, איננו בדרגת יוסף הצדיק, ואיננו דנים כאן על אפשרות להיות שקועים לגמרי בחברה מקולקלת, אלא במצבים יוצאים מן הכלל. כאשר ברוב הזמנים אנו נמצאים בתוך חברה בריאה וטהורה, אך לפעמים אנו נאלצים לצאת ממנה. חז"ל דימו זאת לענק, שרשרת הדוקה לצוואר, שנראה ואינו נראה. כלומר ברוב הזמנים אינו נראה, אך לפעמים בתנועה מסוימת רואים אותו (עירובין נד א). על כך כותב הרב קוק, זה אדם אשר נשמתו מאירה בקרבו צריך להיזהר מחברה תדירית של אנשים המגושמים לעומתו, שיעמעמו את אורה הבהיר של נשמתו. כמובן גם אז, הוא אוהב את כולם, מתפלל עבורם, אך הוא תופס מרחק. וכאשר לפעמים הוא נפגש, יש לו השפעה מבורכת, ואף על פי שהוא סובל אז יסורי נפש, גם הם מצחצחים אותו ומעלים אותו (אורות הקדש ג י).
לכן כאשר את נמצאת עם משפחתך אל תסתכלי עליהם במבט מתנשא של צדיקה על חוטאים בלשון הרע, אלא הסתכלי על פעולותיהם הגדולות שאפשר ללמוד מהן. אמנם זה קשה, אבל כאמור, המאבק הפנימי מזכך את האדם.
מספרים על רבי אריה לוין שהלך ברחוב בשבת. מולו התקרב אדם עם סיגריה בפה. כאשר הוא ראה את רבי אריה, הוא עבר למדרכה ממול. רבי אריה שם לב לכך ושאלו - למה, והוא השיב כי הוא מתבייש שרבי אריה יראה אותו מעשן ביום שבת קודש. אמר לו רבי אריה בחיוך של ענווה: אני אדם קטן קומה, איני רואה בגובה הראש שלך, אלא בגובה הלב, והלב כולו טהור.
(התפרסם בעלון "באהבה ואמונה")

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות