כינוי ''רב'' למי שאינו רב.

המילה "רב" פירושה "גדול" (כמו "הרבה"). השימוש בה ככינוי לאנשים שלמדו תורה, הוא ברור: אדם מכבד מי שלמד יותר ממנו, יודע יותר ממנו, וקורא לו "גדול" או "רב". הברייתא בפרקי אבות (פרק ו', שהוא קובץ בייתות ולא משניות) מלמדת אותנו איך להתייחס למי שלימד אותנו תורה:
ד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת, צָרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד, קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי", וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לָמַד מֵאֲחִיתוֹפֶל אֶלָּא שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבָד קְרָאוֹ רַבּוֹ אַלּוּפוֹ וּמְיֻדָּעוֹ, הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד אוֹ הֲלָכָה אֶחָת אוֹ פָּסוּק אֶחָד אוֹ דִבּוּר אֶחָד אוֹ אֲפִילוּ אוֹת אֶחָת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁצָּרִיךְ לִנְהָג בּוֹ כָּבוֹד"
ילדי תשב"ר בוודאי שלומדים מהמורה שלהם יותר מהלכה אחת, ולכן- בוודאי שצריכים לנהוג כבוד בו, ומותר להם לקרוא לו "רב". אינני בטוח כי הורי התלמידים צריכים לקרוא לו "הרב", אך בוודאי עושים זאת כדי להרגיל את הבנים לקרוא למורה "הרב".