שאלה
שלום, אני נשואה 6 שנים, יש לי 3 ילדים ואני מאוד מתקשה בכיבוד הורים. אך בעיקר מתקשה להתנהג יפה לאימי.
היא כבר מזמן לא מתעניינת בי כ"כ כל מה שחשוב לה זה הנכדים. היא מספרת שהיא הולכת לאירועים כדי לפגוש את נכדיה (אנו אומנם גרים רחוק אך מתראים לא מעט), הי מתקשרת כל יום סתם כדי לשמוע מה חדש, כל יום! קשה לי לענות לה לפעמים. במידה והילדה חולה היא מתקשרת למחרת לומר שחשבה עליה כל הזמן וקשה לה שהיא לא קרובה ויכולה לטפל בה ולהרגיע אותה...
לפני שאנו נוסעים לחמותי היא מאכילה אותם במידה ולא יהיה שם אוכל. או שואלת למה אנו נוסעים שבת לחמותי ולא אליה... אני די יוצאת מדעתי, כועסת רוב הזמן ואין לה מושג בכלל. בנוסף לכל היא מציגה עצמה שברירית כ"כ כדי שלא נבוא אליה חו"ח בטענות. וכל הזמו פוטרת את הכל במשפט: "כל מה שאני עושה לא טוב, לא מעריכים אותי..." מצטערת על אריכות הדברים אך זקוקה לעצה דחופה.
תשובה
שלום וברכה
מה שעושים במצב כזה הוא שלושה צעדים במקביל:
א. מנסים לצמצם את הבעיה. לוקחים פחות ללב את מה שהיא אומרת; מקבלים אומץ ואומרים בטלפון שלא נוח עכשיו לדבר אבל הילדה זוכה לטיפול הטוב שלך; אומרים לה כי נוסעים גם לכאן וגם לכאן; ולא פחות מכך: על אף שמאוד קשה זוכרים לומר מילים טובות ולשבח אותה על דברים טובים שהיא כן עושה, ולא רואים זו כפחיתות כבוד או כלגיטימציה לדברים האחרים שהיא עושה שלא לרוחך.
ב. אין חובה לציית להורים כאשר הם חורגים מבקשתם, ואם הדברים מחריפים אז מצמצמים את הקשרים ואת השיחות.
ג. במקביל – לא מבזים ולא פועלים נגד.
השילוב של שלוש הדרכים האלה עוזר פעמים רבות.
כל טוב ובהצלחה