שאלה
כבוד הרב שלום!
מאז שהייתי קטנה גדלתי וחונכתי בערכים של בית דתי שומר תורה ומצוות.
ואני שמחה על כך אך בשנה האחרונה עברתי משבר אמוני מאוד גדול ואפילו חזרתי בשאלה לתקופה מסויימת כיום אני שוב דתיה אך לא באותה רמה שהייתי קודם ויש דברים שאני חושבת שהייתי יכולה "לוותר" על קיומם. לדוגמא, אני לא רואה פסול להסתובב עם מכנסיים במקום חצאית וכדומה.
ההורים שלי לא היו שותפים לחוויה שעברתי שנה שעברה ומבחינתם אני דתיה כמוהם. אני מריגשה קצת צביעות לקיים דברים בבית רק כדי שההורים שלי לא יתאכזבו ממני ובחוץ לעשות מה שבא לי.
מצד שני אם אעשה מה שאני רוצה בלי להתחשב בדעתם של ההורים שלי אני יודעת שזה מאוד יפגע בהם.
אני יודעת שמצוות כיבוד הורים זו מצווה חשובה ולכן זה מאוד מטריד אותי.
ברור לי שאם אבוא ואומר להם שאני כבר גדולה (אני בת 20) ויכולה לקבל את ההחלטות שלי ושהגיע הזמן שאנתב לעצמי את דרך החיים שלי הם יעלבו ואפילו יתנגדו לזה.
רציתי לשאול, האם בכל זאת כרגע להמשיך עם ה"חיים הכפולים" שלי או שלהגיד להם ולעמוד על שלי? אני מרגישה שאני עושה חילול ה' גדול כשבחוץ אני משדרת משהו אחד ולידם אני משדרת משהו אחר...
אשמח לתשובה בהקדם.
תודה רבה ויום טוב.
תמר.
תשובה
שלום וברכה
הדברים שאת כותבת הם עדינים ורגישים.
קיימת אפשרות שלישית.
לא חייבים לבחור בין לחיות בדיוק כפי מי שאת חיה עם עצמך ובין האפשרות לחיות חיי צביעות כפולים.
אפשר לבחור דרך שלישית, והיא לומר לעצמך כי את חיה חיים אחידים, אלא שחלק מהדברים שאת עושה הם חסרי ערך דתי מצד עצמם, אלא שיש בהם ערך דתי אמוני מצד הרצון לאהב את ההורים שלך ולבטא את רצונם, בנתיים.
על כן, את יכולה לקיים את הדברים בבית לא מתוך תחושת צביעות, אלא פשוט לומר לעצמך את האמת: את עושה זאת לא בשל העובדה שאת כעת סבורה שזו רמתך הדתית, אלא מצד העובדה שאת לא רוצה לצער, ואת חיה מתוך רצון אמיתי כזה.
זו האמת, ועל כן כשחיים בדרך זו כלל לא מרגישים צבועים, וזה אינו חילול השם כי אם כיבודו.
בהמשך דרכך יתרחשו כמה דברים אפשריים: אפשר שתשובי למקום בו היית ותראי בהם ביטוי אמיתי שלך; אפשר שההורים שלך כבר יבינו מבין השורות שאת במקום אחר ולא ייפגעו ולא ייעלבו, או שאת תגיעי למציאות בה תוכלי לדבר איתם על מקומך האמיתי ולשאול אותם מה מאוד מפריע להם ואת זה לא תעשי; אפשר שייתפתחו דברים אחרים.
זו נראית הדרך היותר נכונה לעבוד בה.
כל טוב