שאלה
שלום,
מאוד מאוד קשה לי לכבד את ההורים שלי.
גם כשאני לומדת הלכות של מורא וכיבוד אב ואם ממש קשה לי עם זה... לא ששההורים שלי מכים אותי או משהו כזה, אבל אני לא מבינה למה אם הורי מתייחסים אלי לא יפה אני חייבת לשתוק על זה? לדוגמא אם אני רואה שהם מובילים את אחי הקטן לדרך שמנוגדת לתורה ואני יודעת שיש לי סיכוי לעצור את זה אז למה לא להתערב? הדרך היחידה בה הורי מקשיבים לי ולדעותי זה בתקיפות, כשאני עומדת על שלי ודורשת ולפעמים גם צועקת. אבל הרב באולפנא שלי אמר לי שאם ניסיתי לדבר איתם בצורה עדינה והם לא מוכנים להקשיב לי אז אני צריכה לעזוב את זה. למה?? אח שלי עדיין ביסודי והם נותנים לו לראות תכניות טלויזיה שה' ישמור... אני זוכרת, שהם נתנו לי לראות את התכניות האלה, ואני זוכרת מה הנזק!! עד היום אני נלחמת ביצר שפרח ולבלב בזכות אותן תכניות "נהדרות"... אני לא רוצה שגם אחי ידרדר לאן שאני הייתי, בייחוד שהוא גבר ולכן הסכנה אצלו חמורה יותר כי היצר שלו יותר גדול. האם מותר לי להיות תקיפה כלפי ההורים שלי בעניין אחי הקטן בפרט ובנושאים המנוגדים לדרך התורה בכלל?
בתודה מראש
תשובה
עלייך להיות תקיפה רק אם דורשים ממך לעבור על התורה, ןלצורך זה אם אין ברירה יתכן שתעברי על כללי הנימוס כלפי הורים. לעומת זאת ביחס לאחיך הקטן את יכולה להביע את דעתך בתקיפות אך בנימוס , ודאי שלא לצעוק וכמו שאמר רב האולפנה שלך אם זה לא עוזר אחרי שניסית כמה פעמים , עלייך לעזוב את העניין.
תנסי ללכת בכיוון של השפעה ישירה על אחיך הקטן.